פרסם אצלנו
צור קשר
יום רביעי 12.08.2020
אחרי פיצוץ הגז בנתניה, הריח החריף של המחדל הגדול הבא כבר נישא באוויר ■ מכון התקנים קובע תקן לאחסון גז מסוכן במכלים, משרד התשתיות מאמץ, אבל בבית הזיקוק באשדוד מוצאים תקן חלופי ונוח
26/06/2011 07:52

בבית הזיקוק באשדוד החליטה ההנהלה להסיר את השסתומים על דעת עצמה. לטענתה, השסתומים גרמו לבעיות תפעוליות, ובעקיפין גם בטיחותיות, ובמקומם גובשה חלופה שרק הגבירה את הבטיחות. גורמים שהשתתפו בניסוח התקן מגדירים את הנימוק של ההנהלה כ"שטות ובורות", וטוענים שהסרת השסתומים משרתת בעיקר את האינטרס הכלכלי של המפעל: השסתומים מגבילים את קצב העבודה האפשרי, ולכן מצמצמים בעקיפין את הרווחים. בשורה התחתונה, אומר אחד מהם, "יש כאן מתקנים שמאחסנים כמויות ענק של גפ"מ ללא אמצעי בטיחות מינימליים".
אסון דליפת הגז בנתניה בסוף השבוע שעבר, שבו נהרגו ארבעה בני אדם, עורר גל של תגובות מזועזעות מהרשלנות שהתגלתה בכל הנוגע לאחסון צוברי הגז, תחזוקתם והטיפול בדליפה. קשה אפילו לדמיין את החרדה שהייתה תוקפת את הציבור אם גודל הפצצות שמתקתקות ברחבי ישראל היה מוכר. והנה הסבר: בבתי דירות שבהם יש צוברי גז, כמו הבניין שבו אירע הפיצוץ, מאוחסן בדרך כלל 2-1 טון גפ"מ - הגז שרובנו מכירים כגז בישול. בבתי הזיקוק לעומת זאת, באשדוד ובחיפה, מאוכסנים במיכלים (אמנם תת-קרקעיים) 1,000-1,500 טון גפ"מ. קילוגרם אחד של גפ"מ שווה ערך בנזקו הפוטנציאלי ל-2.5 קילוגרמים של חומר נפץ.כך חושף תחקיר של מגזין סוף השבוע של היומון גלובס. 

זעזוע עמוק לאחר רשלנות שנמשכת שנים רבות הפך לחלק מוכר וכמעט קבוע מההתנהלות הישראלית. ועדיין, רק במקרים נדירים זה גורם למישהו ממקבלי ההחלטות לפעול לפני האסון ולא אחריו. אבל מה שחושף תחקיר G על האופן שבו מתומרנים נוהלי הבטיחות במכלים לאחסון הגז בבית הזיקוק באשדוד, על-פי אינטרסים כלכליים של בעלי העניין, הוא סיפור שמסוכן מאוד שיתקל באדישות הרגילה.

תקן שגובש במכון התקנים ב-2005 הגדיר את דרישות הבטיחות הרלבנטיות למכלי גפ"מ בישראל. אחת מהן נוגעת לחובה להתקין במכל שסתום למניעת "ספיקת יתר", כך שבמקרים של תקלה בצנרת וגלישה לא מבוקרת של הגפ"מ אל מחוץ למכל, המעבר בשסתום אמור להיסגר אוטומטית ולמנוע אסון.

"אלף טונות גפ"מ שגולשות החוצה זה דבר נוראי", מסביר גורם שנטל חלק בניסוח התקן. "הגז הופך לענן, ובמפגש שלו עם האוויר נוצר פיצוץ. ענן שמכיל רק עשרים טונות גז יכול להפוך לכדור אש שמייצר הרס קטלני במרחק 300 מטרים. השסתומים חיוניים כדי לצמצם למינימום את כמות הגז שתיפלט מהמכל. מכל שלא מותקנים בו שסתומים? לא יעלה על הדעת".

או שאולי דווקא כן. בבית הזיקוק באשדוד החליטה ההנהלה להסיר את השסתומים על דעת עצמה. לטענתה, השסתומים גרמו לבעיות תפעוליות, ובעקיפין גם בטיחותיות, ובמקומם גובשה חלופה שרק הגבירה את הבטיחות. גורמים שהשתתפו בניסוח התקן מגדירים את הנימוק של ההנהלה כ"שטות ובורות", וטוענים שהסרת השסתומים משרתת בעיקר את האינטרס הכלכלי של המפעל: השסתומים מגבילים את קצב העבודה האפשרי, ולכן מצמצמים בעקיפין את הרווחים. בשורה התחתונה, אומר אחד מהם, "יש כאן מתקנים שמאחסנים כמויות ענק של גפ"מ ללא אמצעי בטיחות מינימליים".

מי שאמור להגדיר באילו תקנים על בתי הזיקוק לעמוד, ולאכוף אותם, הוא משרד התשתיות, המופקד על הבטיחות בענף הגז. אולם כאן מקבל הסיפור הזה תפנית נוספת. המשרד כלל לא הגדיר את התקן של מכון התקנים כמחייב, ובמשך שנים לא טרח לחייבם בתקן כלשהו בנוגע למכלים. למעשה, רק בשנה שעברה, בעקבות ביקורת שערך המשרד, החליטו שם לדרוש לראשונה את התקנת השסתומים ולהתחיל לפעול בהתאם לתקן.

בבית הזיקוק באשדוד לא מיהרו לציית. פרוטוקולים ותכתובות פנימיות מלמדים כי בעקבות לחצים שהופעלו, במקום שבתי הזיקוק יתאימו את המכלים שלהם לתקן הישראלי - מקודם כעת מהלך שיפתור את הקושי בדרך אחרת: החרגתם מהתקן ומדרישותיו.

לפתע מסכימים להחרגה גם גורמים במכון התקנים, שעד לא מזמן הגדירו את התקנת השסתומים כקריטית מבחינה בטיחותית, והנושא הועבר לגיבוש המלצות בוועדת מומחים שהופקדה על הנושא. ועכשיו לדובדבן: את מי מינו במכון התקנים ליו"ר הוועדה? יועץ המועסק בשכר על-ידי בית הזיקוק אשדוד.

טיעון "תמוה ובעייתי"


כדי להבין את התגלגלות הפרשה צריך לחזור ליולי 2009. יעקב גל, בעבר איש מכון התקנים ובשנים האחרונות יועץ גפ"מ עצמאי, פנה ל"ועדה המרכזית" במכון, בבקשה לבצע שינויים אחדים בתקן הנוגע למכלי אחסון גפ"מ (עניין השסתומים לא נכלל ביניהם). גל ריכז בעצמו את עבודת הכנת התקן שפורסם ב-2005, אולם כעת הוא טען שמאז "נעשה בו שימוש רב והתברר, לדעתי, כי יש להכניס בו שינויים מספר".

הנוהל בבקשות מהסוג הזה הוא שהוועדה המרכזית במכון התקנים דנה בהן, ומחליטה אם להקצות תקציב לבחינתן. במקרה הזה הוחלט שכן, והוועדה הורתה לוועדה הטכנית הרלבנטית לדון בהצעות השינוי שהגיש גל. באפריל 2010 מינתה הוועדה, בהתאם לנהלים, ועדת מומחים שתפקידה היה לרדת לפרטים ולהגיש לוועדה הטכנית המלצות לאישור.

ליו"ר ועדת המומחים מונה, על אף ניגוד העניינים, גל עצמו, כאשר העובדה שהוא משמש כיועץ לקרוב לעשרים חברות גז ולגופים נוספים בעלי אינטרס מובהק בהחלטות התקינה, לא היוותה בעיה. זמן מה לאחר המינוי זכה גל בלקוח חדש: בית הזיקוק אשדוד. בהמשך הוביל גל את גיבוש ההמלצה לבטל את החיוב בהתקנת שסתומים פנימיים, ולאפשר התקנת שסתומים חיצוניים בלבד.

הנוהל במקרים מסוג זה הוא שהמלצות ועדת המומחים טעונות את אישור הוועדה הטכנית. ואכן, לפני כחודשיים החליטה זו לדחות את הצעת השינוי הנוגעת לשסתומים. אלא שבבית הזיקוק אשדוד, שבבעלות קבוצת פז שבשליטת צדיק בינו, לא אמרו נואש והחלו בהפעלת מכבש של לחצים. כך, זמן קצר לאחר הדחייה, פנה גל לעזרא לבנברג, יו"ר הוועדה הטכנית. "אתמול פגשתי במקרה את יוסי זינגר, המהנדס של בז"ן אשדוד", כתב גל, "ועדכנתי אותו על החלטה. לדעתו זה מאוד בעייתי".

לבנברג הציע שזינגר יעביר לו נימוקים בכתב, וציין שנראה כי הטיעון של בז"ן "תמוה ובעייתי". מהמייל ששלח זינגר בהמשך התגלתה עובדה מפתיעה: במכלים בבתי הזיקוק היו מותקנים בעבר שסתומים - עד שהנהלת המפעל החליטה להוציאם מהמערכת על דעת עצמה. "הניסיון המצטבר של בית הזיקוק בשימוש בהתקנים אלה בזרימות גבוהות הנו גרוע למדי", כתב זינגר. "עד כדי כך גרוע, שלפני שנים רבות הוחלט לסלקם ולהחליפם במונעי זרימת יתר בתחנות הטעינה".

לבנברג, שסבור כי החלופה המתוארת אינה מספקת מענה נאות לצורכי הבטיחות, מכנה את המהלך הזה "מחדל". לטענתו, "העובדה שהם מנסים לשנות את התקינה כדי שתיישר קו עם המצב שלהם היא מהלך מסוכן. בגלל בעיות תפעול מישהו שם החליט להוציא את השסתומים מהמערכת. האם זה נעשה בהתאם לתקן כלשהו? זה מחייב בירור".

"ההרגשה שלי", ממשיך לבנברג, "היא שהם עשו מה שהם רוצים. הניסיון שלהם להתאים את התקינה לצורכיהם במחטף - ולהשפיע על הוועדה בלי להגיש בקשה מנומקת למכון התקנים כפי שנדרש מאחרים - הוא מהלך כוחני שבא כנראה להסדיר את עמידתם בדרישות הרשויות ולהעביר את האחריות המקצועית לוועדה הטכנית. זה ניצול לרעה של ועדת התקינה".

במייל לזינגר הבהיר לבנברג כי "הבעיה שלכם עם משרד התשתיות לא תיפתר בשינוי כפוי של התקן", ציין שהתקן הישראלי מתבסס על זה האמריקאי, והוסיף ששינוי בדרישות ייתכן רק בהתאם לתקינה של מדינה "מודרנית" אחרת.

הכוח של חברות הגז

סוף סיפור והחזרת שסתומי הבטיחות? לא ממש. הקו התקיף של מכון התקנים השתנה. ביום ראשון שעבר, 12 ביוני, בעקבות ההתכתבות הנ"ל, כונס "דיון דחוף" בוועדה הטכנית של מכון התקנים. זינגר שב והסביר את עמדתו, ולפתע זו החלה דווקא להתקבל: הוועדה החליטה שוועדת המומחים "תבחן ותגדיר מחדש" על מי יחול התקן הישראלי, "לרבות ההחרגה של בתי הזיקוק". אחד הנימוקים שהועלו הוא שהתקן האמריקאי עליו התבסס התקן הישראלי, מציין במפורש שהוא אינו חל על בתי זיקוק. חלק מחברי הוועדה סברו שעדיין, מבחינה מהותית על המכלים באשדוד לעמוד בדרישות התקן. אחרים טענו שיש להכפיף אותם לתקן אחר.

זה המקום לדון גם בהרכב ה"וועדה". בדיקת G מעלה שבוועדות התקינה במכון התקנים זוכים נציגי ענף הגז - אותם אלה שנדרשים לציית לתקן ושספק רב אם ביכולתם להציב את האינטרס הציבורי בראש מעייניהם - לייצוג נרחב. בוועדה הטכנית, למשל, שמורכבת מ-12 חברים, מכהנים חמישה נציגי חברות מענף הגז: שלושה בכירים בפזגז (בבעלות פז - בעלת השליטה גם בבז"ן אשדוד), אמישראגז וסופרגז, מנכ"ל חברת מרכז הגז ומנכ"ל מפעל המשווק לחברות הגז מוצרים שונים ונשען עליהן כלקוחות מרכזיים. כשמביאים בחשבון שכל החלטה בוועדה מצריכה תמיכה של שבעה חברים לפחות, כשהיו"ר אינו משתתף בהצבעות, המשמעות היא שלא ניתן לקבל החלטה ללא תמיכתו של לפחות אחד מהגורמים בעלי האינטרס העסקי.

הממונה על הבטיחות במשרד התשתיות יהודה גסנר ער לבעייתיות, ופועל לשינוי הרכבי הוועדות - אולם מספרים שהוא נתקל בהתנגדות מצד מכון התקנים.

לסיכום, ניתן להניח בסבירות לא רעה שהאינטרס הכלכלי יגבר ושבית הזיקוק באשדוד אכן יוחרג מהתקן. בפרוטוקול הדיון ה"דחוף" נכתב כי "עלתה שאלה איך להימנע מהפקרות בעמידה בתקנים של מתקנים שלא יכוסו בתקן הישראלי", ו"נערך דיון קצר ללא סיכום". האפשרות שבה חושקים בבית הזיקוק, ושסיכויים לא רעים כי תאושר, היא לפעול בהתאם לכללי מכון הנפט האמריקאי שאינו מחייב התקנת שסתומים פנימיים.

הגוף האמריקאי, יש להדגיש, אינו גוף רגולטורי האמון על האינטרס הציבורי, אלא ארגון שבמקביל לגיבוש תקנים, מבצע לובינג למען הקלות רגולטוריות. ארגון שבעקבות אסון הדליפה של BP במפרץ מקסיקו, נמתחה עליו בארצות הברית ביקורת נוקבת - בין היתר על ניגוד האינטרסים - וקודמו רפורמות למניעת מצב שבו תעשייה מפקחת על עצמה.

תגובות

מבית זיקוק אשדוד נמסר כי התקן הישראלי מ-2005 אינו חל על מתקנים שהוקמו לפני פרסומו, "מתוך הבנת המחוקק שלא ניתן להתאים את המתקנים הקיימים לתקן החדש אלא לבצע רק התאמות הכרחיות שיבטיחו הפעלה בטיחותית של מתקני האחסון". בנוסף נטען כי התקן הישראלי כלל אינו מתייחס לבתי זיקוק, וכי "בית הזיקוק עובד על-פי תקני מכון הנפט האמריקאי", שלטענתם מחמירים יותר מהתקן הישראלי.

עוד נמסר כי "אי-הימצאות שסתומים למניעת ספיקת יתר אינה מהווה סכנה בטיחותית אם מותקנים אמצעים חלופיים. יתרה מזו, התקנת השסתומים לפני ברז חוסם במכל בנפח גבוה עלולה להיות בחזקת סיכון בטיחותי עד כדי רשלנות הנדסית. מעולם לא היו מותקנים שסתומים בתוך כדורי האחסון, והדבר תואם את התקנים שהיו קיימים באותה עת. לכל הכדורים בבית הזיקוק קיימים שסתומים ידניים ושסתומים המפוקדים מחדר בקרה, המאפשרים ניתוק מיידי של כל כדור במידת הצורך. בנוסף, קיימים שסתומים אוטומטיים המנתקים את הכדורים במקרה שריפה".

כן נמסר כי החברה "פועלת לפי הנחיות משרד התשתיות ובשיתוף פעולה מלא", ורישיון ספק הגז שלה חודש בנובמבר 2010 לשנתיים, "לאחר שנבדקו היבטי הבטיחות והתפעול של מערכות הגפ"מ במפעל".

תגובת יעקב גל: "בוועדות התקינה יושבים רק בעלי אינטרסים מכיוון שלכל מי שעוסק בתחום הגפ"מ יש אינטרס בתחום. אין לי ניגוד אינטרסים כי אני לא יועץ קבוע של בתי הזיקוק ולא מתכנן עבורם מתקנים, אלא מבצע פיקוח על התאמתם לדרישות משרד התשתיות. איני מייצג אותם אלא את דעתי, גם אם היא אינה נוחה למישהו".

תגובת משרד התשתיות: "המשרד בעיצומה של בדיקת המכלים בבית הזיקוק אשדוד. בית הזיקוק נדרש להתקין שסתומי ספיקת יתר במכלים החדשים המתוכננים. לעניין המכלים הישנים, הנושא בבחינה. על-פי דין, תקנים חדשים אינם מחייבים רטרואקטיבית".

כשהצבענו בפני המשרד על כך שהתקן קובע מפורשות כי הדרישה לשסתומים פנימיים כן חלה רטרואקטיבית, נמסר מהמשרד כי הם אינם מכירים את הסעיף האמור.

בהמשך, תגובת המשרד סותרת את עצמה: מצד אחד נמסר כי "מכיוון שהתקינה אינה מוחלת רטרואקטיבית, אנו בוחנים תנאים להתקנת שסתומים מחוץ למכלים הישנים, שנבנו לפני כניסת התקן לתוקף, ולכן לא נבנו או תוכננו לשסתומים פנימיים". מצד שני נמסר כי "זה כשנה פועל המשרד מול בית הזיקוק, על מנת להתקין את השסתומים הללו גם במכלים הישנים".

גם בנושא חיוניות השסתום הפנימי מגישים במשרד התשתיות עמדה לא החלטית. מצד אחד, בתגובה לפניית G, נמסר כי "התקנת שסתום פנימי הנה חיונית". מצד שני, בוועדת המומחים שבמכון התקנים היה נציג המשרד שותף להמלצה שלפיה דווקא לא מדובר בעניין הכרחי.

תגובת מכון התקנים: "חוק התקנים וכללי התקנים מחייבים שיתוף הגורמים המעוניינים בתקנים בוועדות הטכניות. כללי התקנים קבעו שיש להימנע מהרכב ועדה שבו למגזר יש למעלה משליש החברים". בוועדה הטכנית לגפ"מ, נמסר, הכלל נשמר ו"אף מגזר לא הגיע לשליש. גם אם נתייחס לזהות כל נציג ולא למי שמינה אותו, לא נחרוג מכלל השליש", שכן רק ארבעה מחברי הוועדה הנם אנשי חברות גז.

לגבי נציג איגוד התעשייה הקיבוצית נמסר כי "מדובר בנציג היחיד של מפעל יצרני - מפעלו מייצר ציוד גז והוא ספק של חברות הגז. כך, לכאורה, מפעלו בניגוד עניינים עם החברות להפצת גז; לכן אין פגם בהרכב הוועדה".



מחירי סחורות
מדדי נפט וזהב
EIA today in energy