בבית המשפט העליון בג"ץ 12/
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותר: פרופסור שמואל קניאל, ת.ז. 0691782-7
מרחוב כפר עציון 6/4, ירושלים
ע"י ב"כ עוה"ד יפעת סולל, מרח' גורדון 83/16 תל אביב
טל: 050-3777723 פקס: 03-5292586; ysollel@013.net העותר

נגד

המשיבים: 1. הכנסת
כנסת ישראל, ירושלים
2. שר האוצר, ח"כ ד"ר יובל שטייניץ
רח' קפלן 1, ירושלים
3. שר התשתיות הלאומיות, ח"כ ד"ר עוזי לנדאו
רח' יפו 216, בניין שערי העיר, ירושלים
שלושתם על יד פרקליטות המדינה
רח' צלאח א-דין 29, ירושלים המשיבים

4. ישראמקו נגב 2, שותפות מוגבלת 550010003
5. ישראמקו אויל אנד גז בע"מ, ח.פ. 510977804 המשיבים הפורמליים

עתירה למתן צו על תנאי
בית המשפט הנכבד מתבקש בזה להורות למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יתוקנו הוראות חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א - 2011, כך ששיעור ההיטל ותנאיו יהיו תואמים, להמלצות בדו"ח הביניים של "ועדת ששינסקי" ולחלופין, מדוע לא יביאו לבחינה מחודשת את שיעור ההיטל על פי החוק האמור ותנאיו, לצורך הגדלתו לשיעור ההולם והראוי; כן יתבקשו לתת טעם מדוע לא יבוטלו הוראות המעבר, המפורטות בסעיף 54 (ד) לחוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א - 2011; באשר מדובר בהוראות שאינן סבירות, אינן מידתיות, אשר מביאות לצמצום של עשרות מיליארדי ש"ח בהכנסות המדינה, לעומת המודל שהוצע בדו"ח הביניים, בלא כל הצדקה או הסבר, באופן המנוגד לאינטרס הציבורי.
להלן נימוקי העתירה.

א. תמצית טענות העותר
1. משאבי הגז והנפט המצויים בשטח הטריטוריאלי הכלכלי של מדינת ישראל הינם רכוש של המדינה ושל כלל הציבור הישראלי. עסקינן במשאב ציבורי ייחודי, שהינו מתכלה.
2. מטרתו של חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א - 2011 (להלן: "החוק") היתה לתקן עיוות רב שנים, בהן הדין לא הבטיח כי הציבור יזכה לחלק ראוי מקניינו במשאבי הנפט והגז. אולם החוק לא השיג את המטרה לשמה חוקק, וקבע משטר מיסוי חסר ולא מספק, אשר יוצר פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו הכלכליות של הציבור הישראלי.
3. חוסר המידתיות עולה בבירור, מן העובדה ששיעור חלקו של הציבור במאגרי הגז והנפט יהיה נמוך בהרבה משיעור המיסוי הכולל במדינות ההתייחסות שנבדקו על ידי המשיבים, זאת, למרות שהתגליות האחרונות בישראל מוגדרות מהגדולות והרווחיות בעולם.
4. החוק אינו מידתי, באשר שיעור התשואה הצפוי ליזמים בגינו עולה בהרבה על שיעור התשואה המקובל בפרויקטים דומים בעולם. רווחים חריגים אלה נתרמו למעשה על ידי המשיבים למספר קטן של יזמים וזאת במקום שהכספים יכנסו לתקציב המדינה וישמשו לטובת כלל אזרחי ישראל.
5. משטר המיסוי שנקבע בחוק אינו מידתי, באשר הוא קובע תשלומים נמוכים פי כמה מאלה שהומלצו בדו"ח הביניים של ועדת ששינסקי, שפורסם ביום 15.11.2010, ואשר קיבל את ברכתם של המומחים ששכרה. יתרה מזו, לא נמצא כל הסבר לפערים הגדולים בין דו"ח הביניים לבין הדו"ח הסופי ובהעדר שינוי בתשתית העובדתית, או בעמדות המומחים, לא ברור מה גרם לשינויים שהוכנסו בהמלצות.
6. יודגש, כי גם ההמלצות בדו"ח הביניים היו מקלות, וקבעו, לדעת העותר, משטר מיסוי שאינו מספק. אולם משטר מיסוי זה מהווה קצה גבול הסבירות. בין דו"ח הביניים לדו"ח הסופי לא הועלו כל טיעונים שהיה בהם כדי לשנות מהותית את ההחלטות, יתירה מכך, הוועדה דחתה את כל הטיעונים שהועלו כנגד דו"ח הביניים ולמרות האמור לעיל, בחרה לשנותו באופן ניכר, ללא הצדקה וללא הנמקה. ממשלת ישראל ובעקבותיה כנסת ישראל אימצה את השינויים הללו והביאה אותם לכלל חקיקה תוך פגיעה באינטרס הציבורי בלא מתן כל דין וחשבון.
7. השינוי בין העמדה שהוצגה בדו"ח הביניים לבין נוסח החוק, כפי שאושר, מביא להפחתה של בין 30-44 מיליארד ש"ח (!) מן הסכום המגיע לקופת הציבור וזאת רק באשר למיזמים הידועים היום.
8. החוק מביא לכך, שקנין של הציבור בסכום שנע בין 30 ל- 44 מיליארד ש"ח נלקח מן הציבור וינתן "במתנה" לקבוצה מצומצמת של יזמים פרטיים. אותם יזמים פרטיים, יהנו מתשואה גדולה פי חמש (!) מזו המקובלת בעולם, ומשיעור מס הנמוך בהרבה לא רק מן השיעור הממוצע במדינות בנות השוואה, אלא כמעט מכל מדינה וכל זאת, ללא הנמקה של ממש וללא מתן הסברים להפרשים העצומים האמורים.
9. היזמים הפועלים בתחום החיפוש וההפקה של גז ונפט זכאים לרווח, אשר הולם את הסיכון שנטלו ומעניק להם תשואה ראויה בגין ההשקעות שביצעו. אין הם זכאים להתעשר על חשבון משאבי הטבע של הציבור הישראלי ועל חשבון ההכנסות שהיה אמור לקבל.
10. המידע האמור באשר להבדלים בין דו"ח הביניים לבין הדו"ח הסופי, לא הובאו בפני ועדת הכספים של הכנסת במהלך דיוניה. החוק, אשר נוסח באופן מסובך במיוחד, והעדר המידע הרלבנטי, הביא לכך, שההליך שהתנהל היה הליך חסר, בו לא יכלו חברי הכנסת לקבל החלטה מושכלת ונדחפו לאשר חקיקה, אשר פוגעת באינטרס הציבורי, מבלי שהיו מודעים למעשיהם.
11. בשל כל האמור לעיל, החוק שאושר פוגע באינטרס הציבורי, הוא נתקבל בהליך פסול ויש להביאו לבחינה מחודשת בפני המשיבים, לשם תיקון הכשלים שנפלו בו.

קישור לעתירה המלאה