מאת: אבי בר-אלי ,דהמרקר
 באוקטובר 2000 היו השותפים זנון קלוגר ואולג אייזיקוביץ' נרגשים. ארבע שנים לאחר שרשמו בישראל חברת סחר כימיקלים בשם דאבל קיי (Double K), עמדו שני השותפים בה בפני עסקת ענק שאמורה היתה לסדר להם "מכה" חלומית.

דאבל קיי, שפעלה מווינה שבאוסטריה, חתמה אז על חוזה עם ענקית האנרגיה הרוסית גזפרום, שבמסגרתו קיבלה בלעדיות לשיווק שנתי של 1.2 מיליון טונה של תוצר גז טבעי (gas condensate), המיוצר בבית הזיקוק של הקונצרן בסוסנוגורסק שבצפון-מערב רוסיה. תקופת ההתקשרות בין הצדדים נקבעה לעשר שנים. היקף החוזה נאמד ב-350 מיליון דולר, שמתוכו אמורים היו קלוגר ואייזיקוביץ' לגזור קופון של לא פחות מ-100 מיליון דולר. אלא שבחלוף שלוש שנים בלבד, נגוז חלום הבוננזה שטוו השניים, ונהפך לסיוט שזור מזימות בינלאומיות: החל בטענה לסחיטה בין מדינות, דרך האשמות על מעורבות פוליטית בבתי משפט, וכלה בטענה לתשלומי שוחד שלא הגיעו ליעדם.

הרוסים הבהירו: "הכל או לא כלום"

קלוגר, איש עסקים שהחל דרכו בבנק לאומי, צבר ברבות השנים ניסיון רב בסחר הבינלאומי. הוא מתגורר לסירוגין בבת ים ובאוסטריה. ניסיונו הבינלאומי אפשר לו לזהות עם קריסת ברית המועצות את ההזדמנות לסייע לחברות הרוסיות בשיווק מוצריהן במערב. כך, זיהה את הצורך של מדינות מזקקות נפט בתוצר הגז הטבעי שמוזיל את עלויות הזיקוק - בעוד שבתי הזיקוק הסובייטים לשעבר, לא עשו בו כלל שימוש.

קלוגר חיפש אחר שותף מקומי שיסייע לו בטוויית הקשרים ברוסיה, וכך מצא דרכו לשותפות עם אייזיקוביץ'. מגובים בחוזה עם חברה בת של גזפרום, יצאו השניים לחיפוש אחר לקוחות באזור. ב-2004 חתמו על חוזה אספקה עם אחד הצרכנים הגדולים של הגז באזור הצפוני - חברת הנפט הלאומית של פינלנד, נסטה (Neste Oil Oyj).

לפי החוזה, אמורה היתה דאבל קיי לספק לפינים את הגז הרוסי עד סוף 2007, עם אופציה להארכה עד 2010. אלא שכאן החלה העלילה החלומית להסתבך. בספטמבר 2007 הודיעה נסטה לקלוגר ולאייזיקוביץ' המופתעים כי החליטה להפסיק את ההתקשרות עמם, ולחתום על חוזה גז ישיר מול גזפרום.

ואמנם, לא חלף חודש מיום ההודעה, והפינים החלו לרכוש את הגז בלי לעבור דרך "עמדת התיווך" הישראלית. דאבל קיי נותרה ללא מזומנים, והפסיקה את התשלומים שבהם חויבה לשלם לגזפרום בעבור הגז, היות שנותרה ללא לקוח העוגן שלה.

דאבל קיי מיהרה לפנות לבית המשפט בפינלנד במטרה לעצור את ההתקשרות החדשה בין החברה הממשלתית לגזפרום, אך נדחתה. משכך, פנתה אל מנגנון פתרון הסכסוכים הקבוע בחוזה שחתמה עם הפינים, ופתחה בהליך בוררות בלונדון. בפנייתם לבוררים, טענו קלוגר ואייזיקוביץ' כי בהתקשרות העוקפת עם גזפרום דחקו אותם הפינים מהחוזה, שכן כמות הגז ששיווקה דאבל קיי מבית הזיקוק היוותה את מלוא כושר הייצור שלו. נסטה, טענו, התחייבה במסגרת החוזה, כי לא תנקוט במהלך שיהפוך את קיום החוזה לבלתי אפשרי עבור הצד השני לחוזה. אלא שלטענת דאבל קיי, רקחו לכאורה הפינים והרוסים מאחורי גבם מזימה להיפטר מהם ולהוציאם מתמונת העסקה, במהלך שנועד מן הסתם לחסוך מהצדדים את "עמלת התיווך" שגבתה החברה הישראלית.

נסטה הפינית, עם זאת, הציגה בדיוני הבוררות מסמך ששוגר לה מגזפרום, שלפיו תפוקת הגז של בית הזיקוק גבוהה מהכמות השנתית שהובטחה בבלעדיות לדאבל קיי - אלא שהחברה הישראלית טענה כי אין במסמך זה אלא זיוף שלאחר מעשה. בהמשך הודתה נסטה כי "אולצה" לחתום על החוזה עם גזפרום במסגרת עסקה רחבה יותר, שכללה גם שיווק LPG (גפ"מ). לטענתה, רכישת הגפ"מ היתה קריטית יותר לצורכי פינלנד, וגזפרום הבהירה לה כי מדובר בעסקת חבילה, בבחינת "הכל או לא כלום". באשר לטענת הקונספירציה שהעלתה דאבל קיי, טענו הפינים כי ממילא המחיר שעליו סיכמו עם הרוסים בעבור הגז היה נמוך רק ב-0.3% מהמחיר ששילמו לדאבל קיי.

תרגיל עסקי מעין זה, שבו נקטו הרוסים, מוכר ממקרים דומים נוספים בשנים האחרונות. אלא שבהחלטתם, דחו הבוררים את עתירת דאבל קיי, וקבעו כי לא הוכח כי נסטה הביאה במהלך שביצעה לסיכול החוזה בין החברות. לפי הפסיקה, גם אם היה החוזה החדש עם הפינים פוגע ביכולת בית הזיקוק הרוסי לספק לדאבל קיי את מלוא הגז, ספק אם היו הפינים מודעים להשלכה זו עם חתימתם על החוזה, וגם אם המסמך שהציגה לבוררות מידי גזפרום זויף - הרי שדאבל קיי לא הצליחה להוכיח כי הפינים היו מודעים למרמה.

דאבל קיי לא אמרה נואש, ערערה לבית המשפט העליון בבריטניה - ונדחתה גם שם. אלא שבעוד הליך הבוררות מול הפינים מתנהל, לא המתינו הרוסים בחיבוק ידיים. גזפרום פנתה במקביל לבית המשפט ברוסיה, וביקשה לחייב דרכו את דאבל קיי לכסות את חובה בגין הגז שרכשה, שהסתכם לפי הטענה ב-5 מיליון יורו. בית המשפט הכלכלי במוסקווה נעתר לבקשה, וחייב את קלוגר ואייזיקוביץ' בכיסוי החוב.

החלטה זו כבר גררה סכסוך פנימי בין שני השותפים בדאבל קיי - סכסוך שהאיר באור שונה את נסיבות ההתקשרות עם גזפרום, ואת אחורי הקלעים של החתימה על עסקת הענק.

שוחד או "עמלה"?

בעוד שדאבל קיי רשומה בישראל, פועלת מאוסטריה ומנהלת את עסקיה מרוסיה - התברר כי החזיקה בחברה בת בשם קורפלנדס, שאותה רשמו שני הבעלים במקלט המס המוכר באיי הבתולה שבקאריביים.

אל קורפלנדס הזרימה דאבל קיי סכום כסף קבוע עבור כל טונה גז שסיפקה לה גזפרום בהתאם לחוזה עם הפינים. כך, עד מועד פיצוץ החוזה, זרמו לקופתה 12 מיליון דולר.

ב-2010 פנה קלוגר לבית המשפט המחוזי בירושלים בתביעה בסך 45 מיליון שקל נגד שותפו הרוסי. באמצעות עו"ד איתן ארז, טען כי אייזיקוביץ' הסתיר ממנו תכתובת שניהל עם גזפרום - והביא בכך לביטול החוזה עמה. אייזיקוביץ' ביטל את הדברים. לטענתו, מה שהביא לביטול החוזה היה סירובו של קלוגר לשלם לגזפרום את החוב בסך 5 מיליון יורו, וכן מהלכים שביצע בניסיון לסכל את מימוש הערבויות הבנקאיות שהפקידה דאבל קיי לצורך הבטחת החוזה.

אלא שהפרטים המעניינים יותר בכתבי הטענות נגעו דווקא בעניינה של קורפלנדס, ו-12 מיליון הדולרים שהוזרמו לקופתה. לטענת קלוגר, הזרמת הכספים לחברה שבאיי הבתולה נעשתה לצורך "מתן תמריצים מיוחדים לאישים (בגזפרום) כדי לקדם את עסקי החברה". במענה לתהייה המתבקשת מפי בית המשפט, השיב קלוגר כי "זה יכול להיקרא שוחד, ויכול להיקרא תמריצים". לטענתו, התברר לו בדיעבד כי הכספים לא הועברו לנמענים בגזפרום, אלא שלכאורה, נעשה בכסף שימוש לעסקיו הפרטיים של אייזיקוביץ'. לפיכך, הגיש קלוגר תביעה נגזרת לבית המשפט בישראל, וביקש שיורה לשותפו על השבת הכספים לקופת החברה.

אייזיקוביץ' מצדו, מיהר להכחיש את ייעוד העברת הכספים שציין קלוגר. באמצעות עו"ד רפי שפירא ממשרד אפרים, אברמזון ושות', טען כי 12 מיליון הדולרים נועדו לכסות את הוצאותיו בהחזקת משרד במוסקווה, לרבות דמי שימוש ומשכורות לעובדים. כספים אלה, כך טען, הוגדרו כ"עמלה" בעבור מכירת הגז הרוסי. ייעודם צויין כך בדו"חות הכספיים שעליהם חתם קלוגר בעצמו - ולא היתה כל התחייבות להעבירם כתשלומים לגורמים אחרים, ובוודאי שלא כשוחד לגזפרום.

במאי 2011, בתום דיונים סוערים, אשר כללו בין היתר גם בקשה לחיסיון חלק מהנתונים שהוצגו בפני בית המשפט, קיבלה השופטת תמר בזק רפפורט את טענותיו של אייזיקוביץ'. היא קבעה כי קלוגר לא הוכיח שהמכתב ששלחה גזפרום והועלם ממנו לכאורה, הוא העילה להפסקת החוזה עם דאבל קיי. כמו כן, קבעה כי לא הוכח שהכספים שהופקדו בחשבונה של קורפלנדס אמורים היו לשמש שוחד. לפיכך, דחתה את הבקשה לתביעה נגזרת, ואף חייבה את קלוגר בהוצאות משפט בסך 250 אלף שקל. בחלוף שבועות ספורים, הגיש קלוגר ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון.

"כל שופט מפחד"

בינתיים, נמנעה דאבל קיי מלשלם את חובה לגזפרום. תאגיד הענק לא ויתר, ושכר את שירותיו של משרד עורכי הדין MBKB (משה, בלומפילד, קובו, בייקר ושות'), כדי שיפנה אל בית המשפט בישראל בבקשה לאכוף בישראל את פסק הדין שניתן ברוסיה. בין ישראל לרוסיה אין אמנה לאכיפת פסקי דין, אלא חוק אכיפת פסקי חוץ - שמבוסס על עיקרון ההדדיות. הפנייה ל-MBKB, אגב, בוצעה משום שהמשרד יזם לפני כשנה כינונה של אמנה שכזו, ואף הציג אותה בסוף 2010 בפני שר החוץ אביגדור ליברמן.

באמצעות עורכי הדין אנה משה ומוטי קובו פנתה גזפרום אל בית המשפט המחוזי בתל אביב, וטענה כי היא עומדת בכל התנאים הנדרשים להוכחת בקשת לאכיפת פסק חוץ. מנגד, ערערה דאבל קיי על טענה זו. באמצעות עו"ד איתן ארז, דאבל קיי טענה כי פסק הדין הרוסי הושג במרמה, מאחר שגזפרום היא "החברה הממשלתית הגדולה ביותר, ששולטת ביד רמה בכלכלה הרוסית והשפעתה משתרעת על כל ענפי המשק הרוסי". לטענת דאבל קיי, מדובר היה ב"משחק מכור" ו"פסק הדין ניתן באופן אוטומטי ומיידי, ללא כל הליך משפטי נאות, לטובת התובעת".

מכאן הפך עד מהרה הדיון בבית המשפט למתקפה קשה מפיו של קלוגר על המתרחש ברוסיה. "זה לא תחושת בטן, זו עובדה קיימת", אמר קלוגר בעדותו. "שרפתי כמה שנים ברוסיה בשביל להוציא את החוזה הזה לפועל. כל המערכת הרוסית מושחתת מיסודה, וכך גם כל המערכת של בתי משפט. כשגזפרום נשלטת על ידי פוטין וחבריו, אין שופט שיפסוק נגד גזפרום", הדהים קלוגר, והמשיך: "כבוד בית המשפט בישראל, אני לא מפחד כאן להגיד את המלים האלה. אין בית משפט במוסקווה שיפסוק נגד גזפרום, אין שופט כזה....כל שופט מפחד וכל שופט לא יחליט נגד גזפרום, וכל הרוסים שיושבים כאן יודעים את זה".

תיאור זה של מערכת המשפט הרוסית כנגועה בשחיתות זכה להתכחשות מצד עדים אחרים במשפט, אלא שלטענת דאבל קיי, "די בעריכת חיפוש פשוט במנוע החיפוש גוגל באינטרנט אחר צמד המלים 'גזפרום' ו'פוטין', ואז התוצאות ידברו בעד עצמן".

בדברי הסיכום הוסיפה דאבל קיי: "בית המשפט עצמו בעמו יושב ומודע למציאות הפוליטית והמשפטית בימינו, שהינה בעייתית (בלשון המעטה), והדבר אף בא לידי ביטוי באופן מובהק בכלי התקשורת, חרף צנזורה קשה ביותר שמפעיל בית המשפט ברוסיה נגד כל ביקורת נגדו (לרבות מקרים שבהם עיתונאים אמיצים נפלו קורבן לאלימות קשה, חטיפות, רצח וכיוצ"ב)".

דאבל קיי התמקדה בהחלשת הטיעון לקיום הדדיות אכיפה בין המדינות, ואף הביאה מומחה מאוניברסיטת סנט פטרסבורג, שטען כי לפי החוק הרוסי אין לאכוף פסקי דין זרים בהיעדר אמנה. אלא שהשופט שאול שוחט לא התרשם מכך, ואישר אכיפת פסק חוץ בין ישראל לרוסיה.

"זהו מקרה ראשון שבו בית משפט ישראלי מחליט לאכוף פסק דין שניתן במוסקווה", אמרה עו"ד משה, שותפה מנהלת במשרד MBKB. "מכיוון שבין רוסיה לישראל אין עדיין אמנה לאכיפה הדדית של פסקי דין, המשמעות היא שמעכשיו גם החלטות שיתקבלו בבית משפט בישראל, יתקבלו על ידי בית משפט במוסקווה באופן כמעט אוטומטי. ההחלטה מקדמת באופן משמעותי את המסחר בין ישראל לרוסיה, שהיקפו גדל והלך באחרונה, ואת היכולת לפתור סכסוכים עסקיים".

אלא שגם על פסיקה זו הודיע קלוגר כי יערער לבית המשפט העליון, וכבר פנה בבקשה לעיכוב ביצועה. "בכל הכבוד, אנו סבורים כי פסק הדין שניתן הינו שגוי", אמר עו"ד ארז. "דאבל קיי מבקשת להדגיש כי בתי המשפט ברוסיה אינם אוכפים פסקי דין של בתי המשפט המחוזי והעליון של ישראל, ולכן אין זה סביר שבתי המשפט בישראל יאכפו פסקי דין רוסיים. דאבל קיי אף סבורה כי פסק הדין שניתן נגדה ברוסיה, ניתן ללא שמיעת ראיות ובהליך בזק".

מוטי
a@netvision.net.il

כל העולם יודע שגזפרום היא חברה שנשלטת על ידי פוטין איזה שופט ברוסיה יעיז לצאת נגדו? אף אחד לא רוצה לסיים כמו חודרוקובסקי