מאת אמנון פורטוגלי*

‏ 26 מאי, 2013

בימים האחרונים עלה פרויקט פצלי השמן בעמק האלה מחדש על סדר היום.  הארץ פרסם מאמר מקיף על המיזם, בעיקר על הצד הפוליטי של מתן הרשיון לפרוייקט. במאמר זה אתמקד באיפיונים הטכניים והסיכונים לסביבה של הפרוייקט.

בחודש יולי 2008 קיבלה חברת IEI - Israel Energy Initiative, חברה ישראלית, רישיון לחיפוש והפקת נפט מפצלי שמן בשטח של 238 אלף דונם באזור שפלת יהודה, בכפוף לחוק הנפט התשי"ב-1952. לפי החוק, רישיון כזה כולל זכות ייחודית לבצע קדיחות ניסיון ופיתוח בשטח, ומקנה זכות לקבלת חזקה לצורך הפקה מסחרית לאחר הגעה לתגלית בשטח הרישיון.
IEI היא חברת בת של תאגיד Genie Energy האמריקאי.  לג'יני אנרגי יש חברה בת אמריקאית נוספת AMSO , העוסקת בפרויקט פצלי שמן בשיטה דומה לזו של IEI, בקולורדו, ארה"ב. וחברת בת נוספת בישראל בשם 'אפק חיפושי נפט' שקיבלה רישיון לחיפוש והפקה של נפט וגז בדרום רמת הגולן.

במסגרת הרישיון, חברת IEI מחויבת לבצע קידוחי סקר גיאולוגיים ברחבי השטח המורשה, והפקה ניסיונית של נפט מפצלי שמן בקנה מידה קטן (מתקן פיילוט).

מתוך בעיות רבות בסוגייה זו אציין רק שלוש בעיות בולטות:
• נתנו בחינם ליזמים פרטיים אוצרות טבע של המדינה בהיקף עצום.
• הפכו את עמק האלה וחבל עדולם לשפן נסיונות של חברה פרטית, לבדיקת טכנולוגיה לא מוכחת.
• לא ברור מהם התמלוגים שהחברה תשלם. לדעתי כלום.

הבעייה הבסיסית היא בחוקים הארכאיים בארץ ובדרך המופקרת בה משרד האנרגיה נותן זכיונות ורשיונות ליזמים. מתן רשיון לפיילוט משמעותו למעשה מתן זכיון/רשיון להפקה בהיקף מלא, הניתן לפי תנאי המיסוי הנוכחיים, ולפני שנעשו כל הבדיקות הנדרשות. יתרה מזאת, הרשיון ניתן על פי חוק הנפט. אבל בפצלי שמן אין נפט, יש קרוגן, וייצור נפט מפצלי שמן אינו נופל תחת הגדרת נפט בחוק הנפט. אין פה לא תגלית נפט ולא הפקתו.

בנסיון לפתור את הבעייה ולטהר את השרץ, הוציא שר האנרגיה, ב-2012, 4 שנים אחרי מתן הרשיון, תקנות הנפט (הרשאה לסטייה מהוראות חוק התכנון והבנייה), תשע"ב-2012. בתקנות אלו, שמטרתן הקלות לענין חוק התכנון והבניה, הגניבו בהגדרות את המינוח "חיפוש נפט מפצלי שמן" שאינו קיים בחוק הנפט.

מתעוררות שתי בעיות. הראשונה שהיא משפטית פורמליסטית לכאורה אך יש לה השלכות כבדות משקל, לדוגמה, על תשלום תמלוגים, ועל היקף התמלוגים שישולמו. מדובר בכסף גדול, גדול מאוד. IEI  מדברת על ייצור נפט בהיקף של כ-50,000 חביות ליום לפחות, ששוויו כ- 1.8 מיליארד דולר לשנה. תשלום התמלוגים צריך להגיע לכ- 200 מיליון דולר לשנה. כשמדובר בסכומים כאלו, החברה תערער, להערכתי, על הצורך בתשלום תמלוגים על פי חוק הנפט, ועל היקפם.
הבעייה השנייה היא שהפכו את הסדר. הרשיון היה צריך להינתן רק לאחר ביצוע הפיילוט ובדיקות נוספות.  אציין שהפיילוט, שהיקפו ומשכו מצומצמים, לפי מסמכי החברה,  אינו מתוכנן לדמות את תהליך הייצור במלואו (זה יהייה בשלב הדמו לפי אתר החברה). מספיק לציין שמשך הפילוט יהייה כשנתיים, כאשר משך החימום (שלב 4 בפעילות הפיילוט), יהייה 270 ימים, בעוד שתהליך הייצור מחייב חימום לשלש עד חמש שנים.  

בעיה בסיסית נוספת היא שלא מדובר כאן בהפקת נפט 'רגילה' ממאגרי נפט כמו למשל בים הצפוני, או בארץ בפרוייקט של גבעות עולם. בעמק האלה אנו מדברים על תהליך של יצור דלקים נוזליים כמו נפט, ודלקים גזיים כמו גז טבעי, מחומר אחר - קרוגן - שנמצא בסלעי משקע בעומק האדמה. מדובר בתהליך כימי-תעשייתי מורכב הנעשה כולו במעבה האדמה, לכן הוא אינו יכול להיות להיות מבוקר ומנוטר בצורה בה מבקרים תהליכים כימיים תעשייתיים 'רגילים'.

יש להבדיל בין Shale Oil ו-Oil Shale. בהרבה פרסומים בתקשורת ובמאמרים אחרים, יש בלבול ביניהם.  אנשי המקצוע ב-IEI מכירים בהבדל. 

Shale Oil הוא נפט 'רגיל' הכלוא באדמה צפופה והפקתו הכלכלית אפשרית מזה כחמש שנים באמצעות טכנולוגית פרקינג, זו שמשתמשים בה בהרחבה בארה"ב. המינוח המקובל כיום הוא Tight Oil.
Oil Shale אינו נפט. Oil Shale הם פצלי שמן כמו אלו הנמצאים בעמק האלה ובהם מדובר במקרה של IEI. פצלי שמן הם סלעי משקע העשירים בחומר אורגני הנקרא קרוגן (Kerogen). קרוגן אינו נפט. זהו חומר אורגני שממנו אפשר לייצר דלקים נוזליים ודלקים גזיים. כך ד"ר ברטוב הדגיש כי הנפט שייוצר מפצלי-שמן יהיה איכותי במיוחד.
IEI מציעה לייצר נפט מפצלי השמן בשיטת חימום In-Situ. בשיטה זו מחממים את הסלע לאט לאט בתנאים ללא חמצן, לטמפרטורות גבוהות של 300-400 מעלות צלזיוס, באמצעות גופי חימום שהטמפרטורה שלהם תגיע לכ-600 מעלות צלזיוס. החימום נמשך זמן ארוך של 3-5 שנים, בבטן האדמה, בסביבה נטולת חמצן (פירוליזה).
תהליך הפירוליזה דומה במהותו לתהליך פיצוח (Cracking) של נפט הנעשה בבתי הזיקוק בתנאים ידועים והמבוקרים ומנוטרים באמצעות חיישנים שונים, עם אפשרויות להפסקה מיידית של התהליך, ומיזעור נזקים. יחסית לתהליך בבתי הזיקוק, התהליך המוצע ע"י IEI נעשה בתנאים לא מבוקרים.

השיטה המוצעת ע"יIEI  אינה משמשת להפקה מסחרית בשום מקום בעולם. בארץ ובמקומות אחרים בעולם יש פצלי שמן מהם ניתן למצות דלק. הבעיה היא שברוב הגדול של המקרים לא כדאי לעשות זאת. תהליך ההפקה בדרך הדומה לזו המוצעת ע"י IEI פעל בהצלחה בשבדיה משנות ה-40 עד שנות ה-60 של המאה שעברה. אבל גם בשבדיה הפסיקו את הפעילות הזו לפני למעלה מחמישים שנה, ולא חידשו אותה למרות העלייה המסחררת במחירי הנפט מאז.
בארץ עבדו על כך קרוב לעשרים שנה. בין השנים 1982-2000 פעלה במישור רותם שבנגב חברת פמא (פיתוח משאבי אנרגיה) בע"מ. זו חברה-בת ממשלתית שמטרתה היתה לבחון טכנולוגיות לניצול פצלי השמן למטרות אנרגיה. פמא השקיעה כ-100 מיליון דולר במחקר, פיתוח, והדגמה, במכלול ההיבטים שלהם יש זיקה לניצול פצלי השמן בישראל: פעולות לאיתור פצלי השמן בישראל (פרוספקציה), כרייה, טיפול במוצקים, שריפה ישירה, מיצוי, השפעות סביבתיות ובדיקות טכנו-כלכליות. התוצאות לא היו מרשימות מבחינה כלכלית, והחברה הפסיקה את פעילותה בשנת 2000.

פצלי השמן בהם מדובר עשירים יחסית בקרוגן – מעל 15% חומר אורגני בסלע, עם תכולת גפרית גבוהה יחסית. למרות התכולה הגבוהה יחסית של קרוגן, עדיין יש הרבה חומר טפל, ויצטרכו לחמם פי 5-6 חומר שממנו לא מופק נפט רק כדי לחמם את הקרוגן.
החומרים המתקבלים בתהליך כוללים גזים שונים ותוצרי נפט נוזליים. הרכב המוצרים תלוי בהרכב הקרוגן, בקצב החימום ובטמפרטורה. על פי דוח 'כריית פצלי שמן בחבל עדולם' של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הרוב המכריע של הגזים שיווצרו בתהליך הם גזים דליקים ונפיצים. הגז יכיל גזים מסוגים שונים:  55% גז טבעי (מתאן, אתאן, ובוטאן), 25% מימן, 15% פחמן דו-חמצני ופחמן חד-חמצני, ו-5% מימן גופריתי.
מתאן אתאן ובוטאן הם מרכיבים של גז טבעי, דליקים ונפיצים.  מימן הינו גז דליק ביותר ונפיץ בקלות (אזכיר את אסון ספינת האויר 'הינדנבורג'), פחמן חד חמצני ומימן גפרתי הם גזים רעילים מאוד. פחמן דו-חמצני ומתאן, שהם כמחצית מן הגזים שיופקו, הם גזי חממה.

סיכום חלקי של הסיכונים וההשפעות השליליות של פרויקט פצלי השמן על עמק האלה וחבל עדולם הם כדלהלן:
• הרס הסביבה עקב בניית דרכים לאזורי הקידוחים, הקמת תחנות כוח לאספקת החשמל, או קווי גז הנדרשים
לחימום הפצלים, הקמת מתקני טיפול בדלק שייווצר ובשפכים, וכו'.
• פליטת גזים רעילים וגזי חממה לאטמוספרה.
• סיכוני שריפה תת-קרקעית, ופיצוץ תת-קרקעי של הגזים שיווצרו בתהליך.
• אפשרות לזיהום אקוויפר המים מתחת לשכבת הפצלים. לטענת IEI, שמרכז המידע והמחקר של הכנסת מקבל, אחד הגורמים המסיר את החשש לזיהום מקורות המים כמעט לחלוטין הוא ש"המים באקוויפר הם במצב של על-לחץ", כלומר הם בלחץ מעל ללחץ אטמוספירי ולכן תמנע כניסת נוזלים אל האקוויפר.  אבל שיטת החימום המוצעת תביא להיווצרות גזים בלחץ גבוה, ככל הנראה הרבה מעל הלחץ הקיים באקוויפר, ולכן סכנת זיהום האקוויפר קיימת גם קיימת.

אמנון פורטוגלי*

מרכז חזן במכון ון-ליר