יוסי רוזן, יור המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה דיבר היום בכנס כלכלי שנערך בתל אביב וסקר את הגורמים לעיכוב בפיתוח משק האנרגיה בכנס. במוקד עמדה וועדת שישינסקי לרפורמה בגז הטבעי וההאטה הדרמטית בפעילות תחום חיפושי הגז והנפט לאחר פרסומם ואימוץ המסקנות.

להלן עיקרי דבריו וגרפים נלווים על ההאטה בהשקעות בתחום הגז הטבעי וגרפים נלווי בקובץ המצ״ב.

״גורמים ממשלתיים בכלל ופרופסור ששינסקי התבטאו כמה פעמים לאחרונה על כך, שבעת שהוועדה בראשותו לעניין הגז והנפט קיימה את דיוניה, הילכו אימים על חברי הוועדה שיפסיקו להשקיע בחיפושי גז בישראל, והנה לא כך הדבר. האמנם לא כך הדבר?״

״בתקופה האחרונה רואים האטה דרמטית במספר הקידוחים לחיפוש גז בישראל. מ-15 קידוחים בשנת 2011 , עבור דרך הירידה - ל– 10 קידוחים ב-2012,  ירדנו לפני שנה ל-3 קידוחים,  והשנה מתוכנן קידוח אחד בלבד,  ובשנה הבאה אין קידוחים מתוכננים בכלל. אתם שומעים היטב? קידוח אחד בלבד השנה, אפס קידוחים בשנה הבאה.

ב- 2010 השקיעה בגז- 1 מיליארד ₪
ב- 2013 השקיעה 150 מש"ח
ב- 2014- 0 השקעות

המשקיעים כנראה כבר לא מאיימים. הם פשוט כבר מזמן לא פה. כולל וודסייד האוסטרלית. אולי מישהו יכול להסביר בצורה מתקבלת על הדעת כיצד זה וודסייד ונובל מחליטות  לברוח מהשקעה משותפת בישראל ובוחרות להשקיע בחיפושי גז בגבון שבאפריקה?

האם לא יהיה זה מן הראוי לקרוא לבחינה הגונה וישרה כיצד הצליחה הממשלה בסדרה של ועדות והחלטות לשחוט על המזבח את הפרה הזו עוד בטרם נולדה?
כבר היום ברור שגז שהיה אמור להגיע משדה לוויתן ב-2017 לא יגיע. ויש לכך השלכות כספיות אדירות על המשק (המקומי וייצוא).

במבחן התוצאה, שהוא המבחן היחיד הרלבנטי, "הצליחה" מדינת ישראל, באבחת  וועדה אחת וחוק אחד, להפוך משק חדש בהתהוות, שהיה אמור למצב את ישראל כמעצמת אנרגיה המגיעה לאי תלות אנרגטית, לשוק מקומי צר.
לצערי יש פופולאריות רבה שמתלווה לכל מהלך שבו הממשלה מודיעה שהיא תגבה מסים גבוהים, במיוחד מקבוצה של בעלי הון , ולאחר מכן תחלק מחדש את עור הדוב שטרם ניצוד, ותבטיח צדק חלוקתי חדש לאזרחיה. והציבור שאינו מודע כלל שאולי הטלנו מס כבד תיאורטי אך איבדנו השקעות וכתוצאה מכך את המיסים על רווחי המשקיעים.

את התוצאה אנחנו רואים לנגד עינינו. הרעיון הגאוני שלנו לפיו נפעיל סוציאליזם ברווחים וקפיטליזם בהפסדים, כלומר את הרווחים נלאים, ואת ההפסדים נפריט, כנראה אינו אטרקטיבי למשקיעים בכלל ולמשקיעי חוץ בפרט.
לייצוא יש יתרונות גיאופוליטיים וביטחוניים, ולא צריך לבחון הכל עפ"י  שיקולים מקומיים.

אין תשתיות לשוק המקומי, אין תשתיות ומחירים שיאפשרו תעשיות פטרוכימיה גדולה האפשרית רק בגז מוזל. זה מחייב אפליית מחירים, והרגולציה לא מסוגלת להתמודד עם זה.
ענף האנרגיה הפך למשאבת מיסים, לדוגמא: המס על הבנזין ועל הסולר.

להרחבה