21:27 15.09.2014 מאת: אבי בר-אלי,דהמרקר
ממרום מושבו בצמרת הקהילה העסקית בישראל, יכול היה יצחק תשובה 
להתרווח בכיסאו, למתוח איבריו בסיפוק ולהיאנח בנחת. שבע תגליות גז טבעי, פרות מזומנים בארבעה שווקים של ביקושים קשיחים (גז, חשמל, דלק ומים), התחמקות קלילה מחוק הריכוזיות, סדרת מימושים במיליארדי שקלים שהשכיחה הסדר חוב, ונזילות שמפנה זמן גם לפעילות פילנתרופית. במלים אחרות, מקומו של תשובה בצמרת דירוג המשפיעים של מגזין TheMarker מובטח, גם אם לא יזיז איבר.
ואולם דבר אחד בכל זאת מציק מאוד לתשובה בימים אלה, ודווקא בענף הגז, שם נדמה היה כי כבר הגיע אל המנוחה והנחלה. שהרי מה יכול לדגדג את מי שמוכרז כמונופול בלתי־מעורער על משאב טבע אסטרטגי?
די היה במאגר הגז תמר, שתשובה נמנה עם בעליו, כדי להכות את כל תחזיות המשקיעים, להשתלט על כלל חוזי הגז במשק, לגלגל את הוצאות היתר שגרם מס ששינסקי על הלקוחות, ולהניב לבעלים 2 מיליארד דולר מדי שנה. כל זאת עוד לפני פיתוחו של מאגר לווייתן, הגדול כפליים, שיישאר אף הוא בידי תשובה, באדיבותו של הממונה על ההגבלים העסקיים.
אלא שמעל לעתיד הוורוד הזה מרחפת עננה טורדנית: האפשרות של הטלת פיקוח על המחירים, כלומר קביעה ממשלתית של מחיר המקסימום שבו יימכר הגז במשק, על חשבון התשואות החלומיות שמבעבעות כיום בקרקעית הים.

​להרחבה