תקציר פסק הדין 

1. חברת "תחנת חוואסה" ובעלי מניותיה ה"ה משפחות כץ וכהנא הנם הבעלים של תחנת הדלק חוואסה בנשר.
2. במהלך שנות החמישים נחתם הסכם בלעדיות בין חברת SHELL  הבריטית (קודמתה של פז) לבין משפחות כץ וכהנא על פיו תוקם תחנת תדלוק בשטח ואילו כץ וכהנא ירכשו דלק, לתקופה של עשרות שנים מSHELL  (ואח"כ מפז) בלבד.
3. הסכם זה הנו טיפוסי לעשרות ומאות הסדרי בלעדיות שנחתמו עד שנות השמונים בין שלוש חברות התדלוק הותיקות בישראל (פז דלק וסונול) לבין בעלי תחנות התדלוק.
4. בהתאם להסכם נאלצו כץ וכהנא- בעלי התחנה, לתת לפז זכות של חכירת בתחנה (כפי שעשו גם שאר מאות בעלי התחנות הכבולים), למרות שבמקרה זה פז לא השקיעה בבניית התחנה.
5. בשנת 2000 הגישו בעלי התחנה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באמצעות עו"ד ערן לב, לפסק דין הצהרתי על פיו ההסכם בין הבעלים לפז הנו בטל והתחנה הנה תחנה משוחררת (הווה אומר: רשאית לרכוש דלקים  מכל חברת דלק). במסגרת התביעה נתבקש בית המשפט גם להכריז על בטלות הזכות הקניינית של פז בתחנה.
6. לאחר הליך הוכחות הגיעו הצדדים במהלך שנת 2006 להסדר על פיו התביעה תידחה ואילו התחנה תופעל על ידי פז עד שנת  2049 תמורת דמי שכירות חודשיים גבוהים (בסביבות 100,000 ₪ לחודש).
7. בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ב-28.11.2006 נקבעו שלוש נקודות יציאה (2018,  2028 ו- 2038) בהן פז רשאית לבטל את ההסכם, כאשר במקרה זה הבעלים ימשיכו להפעיל את התחנה על פי הסכם בלעדיות בתנאים משופרים.
8. בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011 החליטה הממשלה להפחית את מרווח השיווק המשותף של החברות והתחנות במחיר הדלק- מה שהפך את הסכם הפשרה (הווה אומר: התשלום החודשי הגבוה) לבלתי כדאי לפז.
9. פז, שביקשה להתנער מההסכם, אבל חששה מלטעון לסיבה האמתית לרצונה זה, החליטה להתלות בתירוץ של אי חידוש רישום החכירות של הצדדים בשטח התחנה, כדי להביא לביטול ההסכם ולהשבת בעלי התחנה למעמד של בעלי תחנה כבולים, כפי שהיה לפני חתימת הסכם הפשרה מ- 2006.   
10. לכן, בראשית שנת 2012- שש שנים לפני נקודת היציאה הראשונה, הודיעה פז לבעלים כי היא מפסיקה לשלם את דמי השכירות הקבועים בהסכם, ודרשה מהם לחזור ולהפעיל את התחנה כתחנה כבולה, כפי שהיה לפני הסכם הפשרה מ- 2006.
11. בעקבות צעד זה הודיע ב"כ התובעים- עו"ד ערן לב, לפז, כי מרשיו מבטלים את הסכם הפשרה בשל הפרתה של פז.
12. לאחר ביטול החוזה הגיש עו"ד לב בשם הבעלים תביעה לבית המשפט המחוזי בלוד להצהרה כי אין עוד תוקף למערכת ההסכמים הכובלת שבין הצדדים (זו שקדמה להסכם הפשרה מ- 2006), ועל כן התחנה הנה משוחררת. עו"ד לב עתר גם להכרזה על בטלות חכירת המשנה של פז בתחנה. 
13. פז מצידה טענה כי היא בטלה את ההסכם עקב הפרתו על ידי הבעלים (בשל אי רישום חידוש החכירות).
14. ביום ה- 31.12.2015 נתן בית המשפט המחוזי בלוד (כב' השופט פרופ' עופר גרוסקופף) פסק דין אשר קיבל את התביעה  וקבע כי הסכם הפשרה הופר על ידי פז  ועל כן התובעים היו זכאים לבטלו.
15. השופט קבע כי היאחזותה של פז באי רישום החכירות אינה אלא תירוץ כאשר הטעם האמתי להחלטתה להפסיק לשלם את דמי השכירות אינו אלא הפיכתו של ההסכם לבלתי כדאי בשבילה עקב הפחתת מרווח השיווק.
16. בית המשפט מתח ביקורת חריפה על עדותו של סמנכ"ל פז מר אורי כחלון, על פיה החלטת פז להפסיק לשלם את דמי השכירות לא נבעה משיקולים כלכליים, וקבע כי: "אני  מתקשה לתת אמון בעדות זו, שכן היא נוגדת את ההיגיון הבריא בדבר אופן התנהלותן של חברות מסחריות גדולות כדוגמת פז. הייתכן כי חברה כפז מחליטה על ביטול הסכם כה משמעותי לטענתה מבלי לבצע כל בחינה כלכלית אם ביטול זה פועל לטובתה? תמהני". (שם, בפסקה 70).
17. בית המשפט  קבע, כאמור, כי פז הפרה את הסכם הפשרה ועל כן אין עוד כל תוקף למערכת ההסכמית הקודמת שבין הצדדים, כמו גם לזכויות הקניין של פז בתחנה. ובכך הפך את התחנה לתחנה משוחררת.
18. כמו כן חייב בימ"ש את פז בהוצאות משפט בסך של 65,000 ₪ בתוספת מע"מ.
19. חשוב לציין כי בפני בית המשפט תלויה ועומדת תביעה כספית של בעלי התחנה כנגד פז על סך כ- 8.5 מיליון ₪ בגין הפרת ההסכם.
 

לפסק הדין המלא