פרסם אצלנו
צור קשר
יום שישי 29.03.2024
מהר מאד למדנו כי חברת קצא"א לא מוכנה לשלם את האגרה, כי לטענתה היא " אינה כפופה לחוק הישראלי ואינה משלמת מיסים".
21/01/2015 14:27

אמרתי למנכ"ל, שישר ממשרדו אני יורד למשרדי עיתון מעריב ואדווח שם כי הוא אינו מוכן לשלם את האגרה למניעת זיהום הים, כפי שעושות כל חברות התובלה הימית. צ'יטה הסתכל עלי ואמר, שאסור לי לעשות את זה, כי על פי צו כלשהוא, אין לפרסם דבר על החברה. השבתי לו שאני בכל זאת מתכוון לפרסם את הנושא. צ'יטה הבין כי עליו לשנות את עמדתו. הוא הודיע כי הוא מוכן לתת "תרומה" שנתית לקרן למניעת זיהום ים, בהיקף הדומה לגובה האגרה המתחייבת בחוק. לחצנו ידיים ונפרדנו כידידים. יש לציין כי חברת קצא"א הקפידה כל השנים ל"תרום" לקרן בזמן ועל פי הקבוע בתקנות.

 קצנו בקצא"א

מאת אורי מרינוב*
 

אורי מרינוב


משרדי חברת קצא"א, שכנו אז בבית מעריב. באתי לפגישה עם מנכ"ל החברה, אלוף ( מיל) אברהם ( צ'יטה) בוצר, מפקד חייל הים לשעבר. לאחרונה  הצלחנו לתקן את החוק למניעת זיהום הים בשמן ולהקים קרן למניעת זיהום ים. מטרת הקרן היא,  לאסוף אמצעים כדי למנוע ולטפל בזיהום הים החמור, ששרר אז הן בים התיכון והן באילת. משרד התחבורה שהיה עד אז אחראי לחוק, לא מילא את תפקידיו כראוי והצלחנו לשכנע את שר התחבורה , מאיר עמית, להעביר את סמכויותיו בחוק לשר הפנים, שהיה אז ממונה על השירות לשמירת איכות הסביבה. הסמכויות אמנם הועברו, אבל ללא תקציב או תקני כוח אדם. הקמת הקרן איפשרה לגבות אגרת זיהום מכל כלי שיט שהגיע לחופי ישראל. מהר מאד למדנו כי חברת קצא"א לא מוכנה לשלם את האגרה, כי לטענתה היא " אינה כפופה לחוק הישראלי ואינה משלמת מיסים".

 

צ'יטה היה אדם מרשים. הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות, אך מהר מאד חזר על עמדתו כי חברת קצא"א אינה כפופה לחוק הישראלי ואינה משלמת מיסים. הסברנו לו שהמכליות של קצא"א גורמות לנזקים סביבתיים קשים , הן בים התיכון והן באילת. האניות שהגיעו לנמל קצא"א באשקלון, היו מרוקנות את המכלים שלהם ממי ים (מי נטל שתפקידם לשמור על יציבות   המכלית ). מים אלה שטפו במהלך השייט את מכלי האוניה והיו מזוהמים בכמות גדולה של שאריות נפט. הנפט הגיע לחופים וכיסה אותה בזפת שחורה. הוותיקים שבינינו זוכרים עדיין את המתקנים המיוחדים שהותקנו בחופים, כדי לנקות את כפות הרגלים מזפת. כמויות הזפת בחופים היו כל כך גבוהות, שניתן היה לתאר אותם כ"כביש"  אספלט על החוף.
באילת המצב היה עוד יותר חמור. מכליות הענק עגנו בנמל קצא"א שהוקם בין הנמל המסחרי לבין שמורת הטבע. מסיבות בלתי ברורות לנו עד היום, הזרועות שהיו מחברות את המכלית לחוף, היו מתנתקות מפעם לפעם והדבר גרם לשפיכה של כמויות גדולות מאד של נפט גולמי לים. נפט זה היה מגיע גם לשמורת הטבע וגורם לנזקים גדולים. רשות שמורות הטבע דאז, עשתה מאמצים גדולים כדי למנוע את הזיהומים האלה, אך לא היו לה אמצעים כלשהם כדי לבצע את הפעילות הזאת. היא הצליחה אמנם לקבל אתר חופי קטן בין נמל קצא"א לשמורה, אך האמצעי היחיד שעמד לרשותה כדי לטפל בזיהומים , היו חבילות קש וקלשון. אף פעם לא אשכח את ביקורי בחוף אילת, לאחר אחד מאותם מקרי זיהום: איש רשות שמורות הטבע עמד כשרגליו טבולות במי ים מזוהמים וניסה בעזרת קלשון לאסוף קצת קש ספוג בדלק .
זאת הייתה התמונה איתה הגענו אל מנכ"ל קצא"א. הסברתי לו שהחברה שלו משתמשת בים ששייך לכל עם ישראל והוא לא יכול לעשות זאת ללא תמורה, מה עוד שהפעילות שלהם גורמת לנזקים קשים. צ'יטה לא התרשם מדברי. החלטתי להיות קצת יותר תקיף. ידעתי כבר אז את רגישותה של החברה לפרסום פעילותה באמצעי התקשורת. אמרתי למנכ"ל, שישר ממשרדו אני יורד למשרדי עיתון מעריב ואדווח שם כי הוא אינו מוכן לשלם את האגרה למניעת זיהום הים, כפי שעושות כל חברות התובלה הימית. צ'יטה הסתכל עלי ואמר, שאסור לי לעשות את זה, כי על פי צו כלשהוא, אין לפרסם דבר על החברה. השבתי לו שאני בכל זאת מתכוון לפרסם את הנושא. צ'יטה הבין כי עליו לשנות את עמדתו. הוא הודיע כי הוא מוכן לתת "תרומה" שנתית לקרן למניעת זיהום ים, בהיקף הדומה לגובה האגרה המתחייבת בחוק. לחצנו ידיים ונפרדנו כידידים. יש לציין כי חברת קצא"א הקפידה כל השנים ל"תרום" לקרן בזמן ועל פי הקבוע בתקנות.
בעזרת הקרן למניעת זיהום הים הצלחנו להקים תחנה למניעת זיהם באילת, לרכוש ג'יפי סיור, ספינות וציוד רב ובעיקר להעסיק פקחים מיומנים, שידעו כיצד לאכוף את החוק על מפעילי כלי השייט, הן באילת והן בים התיכון. זרועות קצא"א לא נפלו יותר ומי הנטל המזוהמים נשאבו למתקני טיהור ולא נשפכו לים. "כביש"  האספלט שהיה על החוף נעלם , הים התיכון וחופיו חזרו לשימוש עם ישראל ומתקני ניקוי הרגלים נעלמו מהחופים. ניתן לומר כי אנשי אגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה, הצליחו לאכוף את החוק גם על חברת קצא"א.
לא כך הדבר לגבי המצב בכל הנוגע לצינור הנפט אילת אשקלון וקווי  דלק אחרים של החברה. בשנת 1975 ארעה כנראה תקלה בצינור, שגרמה לשפיכה מסיבית של נפט גולמי באזור הערבה. לא מצאתי עדות לכך שהחברה דיווחה על כך לרשויות וכנראה היא הצליחה להעלים את התקרית. לפני כשנתיים ארעה שוב תקלה , הפעם בצינור המעביר דלק למטוסים. נשפכה כמות גדולה יחסית של דלק במדבר צין. הפעם הנושא דווח וטופל על פי הנחיות המשרד להגנת הסביבה.
האירוע האחרון שקרה לפני מספר ימים באזור שמורת עברונה, לא היה לכן האירוע הראשון ובוודאי לא יהיה האחרון שנגרם מהפעלת הצינור. קשה לדעת אם באמת היה זה האירוע הסביבתי החמור ביותר שאירע בארץ , אבל אין ספק שהוא היה חמור ביותר. החקירות עדיין נמשכות, אך ברור שהייתה כאן תקלה של עובדי החברה שלא פעלו כנדרש, בעת חיבור של חלקי צינור חדש, שמונח כדי לאפשר את בניית שדה התעופה החדש של אילת.
הרבה נכתב לאחרונה על נושא הסודיות האופפת את החברה ומה הסיבות לכך שהממשלה ממשיכה עדיין לתת לכך את אישורה.  כמו כן לא ברור מדוע ממשיכה החברה ליהנות מתנאי עבודה שאינם מקובלים בישראל. היא אינה כפופה לרשות החברות הממשלתיות, מבקר המדינה לא הורשה לפרסם דוחות על פעילותה, היא  אינה מקיימת מכרזים כמקובל וזאת למרות שחלק ניכר מפעילותה כבר אינו קשור לנושא שינוע הנפט מאילת ולאילת. אמנם במשך השנים הצליחו מספר משרדים ובהם המשרד להגנת הסביבה, להכפיף את החברה למספר חוקים ( למרות החוק המשחרר אותה לכאורה מכל חוק ישראלי) , אבל עדיין לא ברור מדוע אופף אותה ענן הסודיות . כמו כן לא ברור מה הוא הערך המוסף שחברה זאת מביאה לישראל.
כשהוקמה בשנת 1968 הייתה אולי לחברה חשיבות בכך, שיכלה למעשה להבטיח אספקת דלק גולמי למדינה. צינור אילת אשקלון היה מיועד להעביר כ 60 מיליון טון נפט גולמי איראני לים התיכון. תעלת סואץ הייתה סגורה וזה היה נראה כרעיון טוב לעקוף אותה. למרות כל המאמצים לא הצליחה החברה להוביל יותר מ 30 מיליון טון בשנה. בשנים האחרונות הצינור אינו מוביל יותר מאשר 1-2 מיליון טון לשנה. לעתים , בעיקר בתקופות של מחירים נמוכים לנפט, משמש הצינור ומתקנים רבים אחרים של קצא"א באילת ובאשקלון, לאחסון של נפט. אין ספק שבתנאים הנוכחיים אין לצינור הזה כל חשיבות מבחינת אספקת דלק לישראל. ונשאלת השאלה מדוע אנחנו בכלל צריכים את כל האופרציה הזאת.?
החיסיון והסודיות שהחברה מנסה לכאורה לשמר, כבר אינם קיימים למעשה. ההתנהלות מול איראן יכולה להמשך בין כך ובין אחרת. החברה מחזיקה שטחי חוף יקרים שקיבלה ללא מכרז וללא תמורה. הפעילות שלה אינה חיונית למדינת ישראל. החברה לא מוכיחה כי היא ערה לצרכי הסביבה של המדינה. באירוע הקשה האחרון החברה לא התנהגה כחברה אחראית: היא לא הפנימה את גודל האירוע, לא הקימה חפ"ק מקצועי לטיפול בו, ראשי החברה לא הטריחו את עצמם לרדת דרומה, כדי לנהל את מצב החירום שנוצר ואפילו לא טרחו לארח את ראש הממשלה, כאשר הגיע לאזור.
הגיע אולי הזמן להתחיל לחשוב על סיום פעולתה של החברה. הזיכיון שלה מסתיים בשנת 2017 וזה בדיוק הזמן כדי לתכנן את המשך הדרך. עקב התחממות כדור הארץ, השימוש בנפט ומוצריו ילך ויפחת. הפיכת ישראל למסדרון מעבר של נפט גולמי, עלולה לגרום לנזקים כבדים לסביבה. הצינור מיושן ומי יודע מתי תקרה התקלה הבאה. חייבים לבדוק את הערך המוסף שמביאה החברה הזאת לישראל. בכל מקרה אסור בשום אופן להמשיך ולהפעיל את החוק והצווים המיוחדים שמאפשרים את הפעלת החברה עד כה. אם יגיעו למסקנה שצריך להמשיך בפעילות כלשהיא, צריך יהיה להקים חברה חדשה, כפופה לרשות החברות הממשלתיות המנוהלת על פי כל החוקים והתקנות המסדירות את פעולתן של שאר החברות הממשלתיות. בכל מקרה אין ספק שצריך לצמצם את שטח החוף הנפלא שניתן לקצא"א באילת ולהחזירו לשימוש הציבור. שנת 2017 צריכה להיות שנת המפנה בהפעלת החברה הזאת וככל שנקדים בכך- ייטב.
• פרופ' מרינוב היה המנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה. הוא משמש כיום כמרצה וחוקר בבית הספר לקיימות של המרכז הבינתחומי בהרצלייה ופרסם לאחרונה את ספרו " להיות או לא להיות".

http://www.urimarinov.co.il/


מחירי סחורות
מדדי נפט וזהב
EIA today in energy