פרסם אצלנו
צור קשר
יום חמישי 28.03.2024
לוויתן עכשיו
13/08/2015 15:07

ועכשיו נגמרו המשחקים. יש לאשר את המתווה מהר ככל האפשר, ולהתחיל בפיתוח שדות הגז החדשים. המתווה אולי לא מושלם. תמיד יצוצו חכמים יותר ופחות, ויציעו להוסיף סעיף או לגרוע שני סנט מהמחיר המרבי לגז. אלה לא יעלו ולא יורידו. הבעיה המרכזית של משק הגז היא היעדר הביטחון והמחסור שכבר החל לבצבץ.

 | הדר חורש |

על תעשיית החשמל הישראלית תלויה היום במאגר יחיד וצינור יחיד המחבר את המאגר לחוף. כבר היום הגיע התשתית למיצוי, והיא אינה מצליחה לספק את הביקוש לאנרגיה בימי עומס. תקלה קטנה או חבלה במערכת עלול להחזיר את ישראל לצריכת סולר יקר ומזהם. לכן יש צורך דחוף להשקיע בפיתוח שלושת המאגרים הידועים לווייתן תנין וכריש, לשפר את התשתית ולהניח צינור גז נוסף.

המתווה לא יבטיח שפרוייקט הענק אכן יושלם בלוח הזמנים שנבע מראש. אבל כל יום שעובר דוחה את גיוס ההון והעבודות, ומסכן את המדינה במחסור בגז. רבות דובר לאחרונה על חברת נובל אנרגיה ושותפתה דלק, שסוחטות כביכול את המדינה ומפיקות רווחים בלתי סבירים לאחר שזכו למעמד מונופוליסטי כספקיות הגז של ישראל. אף אחד לא אוהב מונופולים, וברור שגם אם יימכרו מאגרי כריש ותנין לבעלים חדשים, לא תיווצר בענף תחרות של ממש. דלק היא חברה מקומית, ואנחנו שונאים לראות חברות מקומיות "מרוויחות יותר מידי".

 אבל נובל היא חברת אנרגיה בינלאומית, היחידה מסוגה שהסכימה להגיע לישראל ולפתח את מאגרי הגז שלה. נכון, הם לא עשו את זה בהתנדבות. הם הרוויחו מיליארדים על תעוזתם. אבל היום ספק אם הם היו מוצאים קונים לתגלית לווייתן. פיתוח מאגר הגז הענק תלוי בחתימה על חוזים גדולים ליצוא. מרבית הביקוש המקומי סגור כבר בחוזים ארוכי טווח עם מאגר תמר. שוקי היצוא בתורכיה ובדרום אירופה אינם פתוחים ויישלטו כנראה על ידי אספקת הגז הרוסית. שוקי היצוא המשמעותיים היחידים הם מצרים וירדן – שתי מדינות בעלות משטרים לא יציבים העשויות להפוך את פניהן במחי יריית רובה או מרד קצינים. ואלה אינם הסיכונים היחידים

מה שקובע את מחיר הגז ליצוא הוא התחרות האזורית. בינתיים המצב טוב יחסית: מצרים סובלת ממחזור חמור בגז ומוכנה לשלם מחיר של 6 דולר ליחידת חום ואף יותר, וגם ירדן צמאה לגז. אבל בעתיד עשויים להתפתח בלבנון, שכבר גילתה גז, מאגרים חדשים, בקפריסין התגלה מאגר בינוני על שגם הוא בבעלות משותפת של דלק ונובל וגם מצרים מניעה מחדש את תעשיית הגז שלה. המשמעות היא שבתוך מספר שנים עשויה להתפתח באגן התיכון תחרות שתוריד את מחירי הגז, כפי שכבר קורה באזורים אחרים של העולם. המסקנה הבלתי נמנעת שהשקעה של 25 מיליארד שקל בפיתוח שדה לווייתן היא הימור מסוכן מאד, ולא בכדי חוששים רבים שלווייתן לעולם לא יפותח, למרות המתווה שנועד לספק ליזמים "אופק רגולטורי".

ספק מרחף גם מעל סיכויי הפיתוח של מאגרי כריש ותנין. חברת אדיסון האיטלקית היא החברה היחידה שהביעה עניין ברכישת המאגרים, וגם כאן נראה שהעניין אינו גדול. פיתוח המאגרים תלוי במציאת לקוחות בשוק המקומי, התפוס ברובו על ידי חוזים עם תמר. המדינה התחייבה להעניק הגנות ועידוד לפיתוח המאגרים ולחדירתם לשוק, אבל גם כאן מדובר בהימור לא קטן.

ככל שיידחו תהליכי אישור המתווה, תגדל אי הוודאות המרחפת מעל פיתוח המאגרים החדשים ואיתה הסכנה למשק האנרגיה של ישראל. תפקידה של הממשלה הוא כעת להתעלם מהמוחים וקוראי החמס. מדובר בציבור קטן, שרובו אינו מבין כלל את משמעות המתווה, ומוטרד בעיקר מהרווחים שיניבו עסקות הגז ל"טייקונים". גם אנשי מקצוע, המשווים את מחירי המתווה למחירים היסטוריים ששררו בענף בתקופת הגז המצרי, עורכים השוואות לא רלוונטיות, שכן המצרים לא מוכרים במחירים האלה גז אפילו לעצמם. אלה המתנבאים שהמחירים מבטיחים עדיין ליזמי לווייתן  מבססים את טענותיהם בעיקר על ניחושים בעלי תוקף אסטרולוגי: ראינו כבר מה קרה לאחר שאנשי "השקשוקה" טענו שמדינת ישראל מכרה למשפחת עופר את חברת צים בנזיד עדשים. 

 התקלה העקרית עד כה באישור המתווה היתה מנהלית. ניהול המו"מ ותהליך קבלת ההחלטות היה שערורייתי ובלתי מקצועי. אבל התוצאה הסופית היתה סבירה ולאחר התיקונים היא אף משופרת. אולם אף אחד מהתיקונים שהתקבלו או שלא התקבלו, שווה בערכו לדחיה בת שמונת החדשים באישור המתווה ופיתוח המאגרים החדשים. 


מחירי סחורות
מדדי נפט וזהב
EIA today in energy