| חדשות האנרגגיה |

הממשלה עיכבה את תכנית ההתייעלות ומאידך לא בחנה פתרונות חלופיים למניעת הפכיה בחברה. עלות העיכוב בביצוע התכנית היא להערכת המבקר 4-6 מיליארד שקל.

הממשלה מעכבת מזה 18 שנים את השינויים המבניים במשק החשמל, עליהם הוחלט ואף נחקקו חוקים. ההחלטה להקים גוף לניהול מערכת החשמל לא יצאה לפועל, למרות החוק שנחקק בעניין, והמדינה הולכת ומתרחקת מהעקרונות שנקבעו להנהגת תחרות במשק החשמל.

המבקר מותח ביקורת על רשות החשמל, שלא הצליחה עד כה לקבוע מהי עלות הולכת החשמל והחלוקה. קביעת עלויות אלה נדרשת מפני שרשות החשמל אמורה לקבוע מהם התעריפים ההוגנים שעל חברה לגבות מהצרכנים. ללא תחשיבים אלה לא ברור על סמך מה מחליטה הרשות מידי פעם להעלות או להוריד את התעריפים.

המבקר מונה גם סידרת כשלים בניהול חברת החשמל. בין היתר גרמה הנהלת החברה לגידול במספר התקנים בניגוד להחלטה על התייעלות וצמצומים. מנכ"ל החברה הקודם, אלי גליקמן, קידם עובדים מבלי שלדירקטוריון סופק מידע שאפשר למנוע זאת. גליקמן גם העביר עובדים ארעיים בחברה למעמד של עובדי קבע בניגוד לנהל. הדיווח דירקטוריון היה חלקי ולא איפשר למועצת המנהלים לבחון חלופות ניהוליות.  "לדירקטוריון לא היו אמצעי פיקוח ובקרה נאותים על פעילות המנכ"ל הקודם, וזה הציב עובדות מוגמרות בלי שניתן אישור הדירקטוריון מראש." כתב המבקר.

 רשות החברות תרמה את חלקה למחדלי ההתנהלות בבקרה לקויה על ביצוע החלטות, אי אישור של תכניות התייעלות ובכך שלא ביצעה את הסדר הנכסים שנועד להגדיר מהם הנכסים השייכים לחברת החשמל ואת הכדאיות במכירת הנכסים.

המבקר מתאר אומדנים שונים של העלות והתועלת לשינוי המבני שמבקשת הממשלה לעשות בחברת החשמל ובמשק החשמל, ומציין שלמרות ריבוי ההערכות החיצוניות והפנימיות, אין עדיין אומדן רשמי לעלויות השינוי ולתועלת שתנבע ממנו למשק. ברשות החברות טוענים שהשינוי ידרוש השקעה שתוחזר באמצעות התיעלות, והמשק ירוויח בסופו של דבר. אולם להערכות אלה אין עדיין בסיס חישובי מוסכם. עלויות השינוי נאמדו על ידי יועץ חיצוני בכ-6 מיליארד שקל בעוד שהתועלת עשויה להגיע על פי אותו יועץ ל-14 מיליארד שקל.

עלויות התפעול של החברה וכמו כן עלויות ההתייעלות קשים לאמדן נוכח הסכמי השכר החריגים ופיצויי הפרישה שמצליחים אנשי החברה להשיג בתמורה לפקידה. המבקר קובע שבשנת 2007—2014 עלה ב-22% מספר העובדים המקבלים משכורות עתק של 44000 שקל לחודש.

המבקר מציין שבהסכם הפרישה האחרון שנחתם עם העובדים והביא לפרישה מוקדמת של מאות מעובדי החברה, נקבע לכל עובד פיצוי חסר תקדים בתולדות המשק הציבורי, בהיקף של שני מיליון שקל לעובד, לא כולל חשמל חינם ששוויו 4000 שקל לחודש. יצויין שעלויות פרישה מוקדמת שנחתמו בעבר עם עובדי השירות הציבורי הסתכמו בכ-1.3-1.5 מיליון שקל לעובד. הממונה על השכר באוצר, קובי אמסלם, שמסר למבקר המדינה את הנתונים, ציין שתכניות הפרישה שבוצעו בחברה לא צמצמו את עלויות השכר של החברה.

בהתייחסו לתכניות לאחד את רשות החשמל עם מנהל החשמל ולהכפיף את הדוף המאוחד לשר האנרגיה, אומר המבקר כי יש לנהוג בזהירות מוגברת כדי לא לפגוע בעיקרון שנקבע בחוק, ולפיו תעריפי החשמל ייקבעו על ידי גורם מקצועי בלתי תלוי.

לסיכום קובע המבקר:  

נוכח אי-הצלחתן של ממשלות ישראל ליישם בשנים 2015-1996 את מדיניותן במשק החשמל ולהגשים את הוראות חוק משק החשמל בנוגע לשינוי המבני, ולנוכח הקושי של הממשלה לבצע שינויים מבניים, הגיעה העת, לאחר 18 שנים ויותר, שהממשלה תפעל בנחישות ובנחרצות לייעול משק החשמל: עליה לפעול בהתאם למטרות ולעקרונות של חוק משק החשמל כדי ליצור תנאי תחרות ולשמור על האינטרסים של הצרכנים, תוך הבטחת האיתנות הפיננסית והיציבות העסקית של חברת החשמל. על הגורמים הממשלתיים לפעול בשיתוף פעולה ובגיבוי הממשלה, על מנת לאפשר את מימושה של תכנית התייעלות מקיפה בחח"י, ולקבוע דרכי מעקב ופיקוח על מימושה, כדי להבטיח את השגת יעדיה. המשך המצב הקיים מהווה סיכון הן לשרידות החברה והן למשק, וככל שיתמשך, הסיכון והעלות למדינה ילכו ויגדלו. על הממשלה להנחות את שר האנרגיה ושר האוצר להציג לה חלופות להפעלת משק החשמל על השפעותיהן על משק המדינה ועל צרכני החשמל ואת השינויים המתחייבים במשק, בהתחשב בעלויות ובתועלות שלהם ובסיכונים הכרוכים בהם, ועל הממשלה להכריע בדבר החלופה המיטבית למשק המדינה. לאחר הכרעת הממשלה, על השרים הנוגעים בדבר לקבוע באמצעות משרדיהם אבני דרך לקידום הכרעתה, לרבות בחינת הצורך בייזום שינויי חקיקה שיאפשרו את הגשמת יעדי הממשלה ומטרותיה ובקרת השגתם; מצד אחד יש לשפר את שיתוף הפעולה בין כל המשרדים, ומצד שני יש לנהוג זהירות מוגברת ולשמור על עצמאות רשות החשמל כגורם שקובע באופן בלתי תלוי את תעריפי החשמל; נוכח ניגוד העניינים המובנה בין משרדי האנרגיה והאוצר כבעלים ואחראים על האיתנות של חברת החשמל לבין הצורך לשמור על האינטרסים של הצרכנים.