| חדשות האנרגיה |

אגמון הסביר:  "כיום בישראל אנחנו מקדמים מתקני אגירה שאובה בהיקפים של כ-800 מגה-וואט, כאשר המתקנים עומדים בעיקר לטובת מנהל המערכת. כלומר, הם לא מתקנים שנכנסים מהיבטים כלכליים כך שיוכלו להציע שרותים נלווים למנהל המערכת, או שיש להם אפשרות, למשל, לקנות חשמל זול בלילה ולמכור אותו ביוקר ביום".

לדברי פרופ' גרשון גרוסמן, ממוסד שמואל נאמן שעומד בראש פורום האנרגיה, לאגירה מקום חשוב במשק החשמל ובתרומה לחיסכון ולהגנת הסביבה. מבחינה זו יש לראות אמצעי זה כחשוב לא פחות מאשר אנרגיה מתחדשת, וראוי לתמריצים מתאימים., ישנם אמצעים שונים לאגירת אנרגיה, והדרך הנכונה מבחינת המשק היא להשתמש בתמהיל של טכנולוגיות. חלקן מתאימות רק בקנה מידה גדול, כגון אגירה שאובה, בעוד אחרות הן מודולריות, כגון סוללות, וניתן להשתמש בהן בקני מידה שונים. מכיוון שמקור האנרגיה הראשוני הוא בדרך כלל חום, הנובע משריפת דלק או קרינת שמש, יש מקום לאגירת חום שממנו ייוצר חשמל בעת הצורך, לעומת ייצור חשמל ואגירתו בתור שכזה.

נתונים שהוצגו בפורום מציינים כי נכון לאוגוסט 2014 קיימת בעולם יכולת אגירה של כ-145 ג'יגה-וואט מותקן. למעלה מ-90% מזה היא אגירה שאובה בכל העולם. לפי נתונים אלה קיימת הערכה כי כ-1.8% מכל תפוקת החשמל העולמית כיום מלווים באגירה. מלבד האגירה השאובה קיימות טכנולוגיות אגירת חום, גלגל תנופה (Flywheel), אוויר דחוס ושיטות אלקטרוכימיות, ביניהן סוללות למיניהן. בישראל כמו בשאר העולם קיימים חסמים רבים ליישום, לא רק כלכלית, אלא גם מבחינת רגולציה. אחד הנושאים שמתמודדים איתם היום בעולם הוא: האם האגירה נופלת תחת הקטגוריה של ייצור.