פרסם אצלנו
צור קשר
יום שלישי 21.01.2020
הגיע הזמן להחלטות קשות
28/03/2016 10:38

החלטת בגץ על ביטול המתווה תחייב את הממשלה לעשות את מה שהיתה אמורה לעשות זה מכבר: לחשב את מהלכיה מחדש. הנחות היסוד שעמדו בבסיס מתווה הגז הופרכו עוד לפני שקיבל בגץ את ההחלטה הדרמטית:

 | חדשות האנרגיה |

המתווה התבסס על שניתן יהיה לממן את פיתוח מאגרי הגז באמצעות יצוא. לכן הוקדשו חלקים נרחבים מהמתווה לתנאים בהם יותר לחברות הגז לייצא את הגז, באופן שהיצוא יממן מצד אחד את פיתוח השדות, אבל לא יגרום לחברות הגז לזנוח את מחויבותן לפיתוח התשתיות לטובת שוק הגז המקומי.

ההנחה ששוקי היצוא פתוחים ומשוועים לגז הישראלי שוב אינה קיימת, וספק אם היה לה יסוד כבר בעת שנחתם מתווה הגז. המצב הוא שעוד בטרם נפסל המתווה לא התקיים מו"מ מעשי ליצוא גז למצרים, וספק רב אם יתקיים מו"מ כזה בעתיד. המצרים הקפיאו כל מו"מ על יצוא עד לפתרון המחלוקת בעניין הפיצוי לחברת החשמל על הפסקת הזרמת הגז ב-2011. גם ללא המחלוקת ספק אם היה מתקיים מו"מ מעשי, נוכח המחירים הנמוכים של הגז הנוזלי והכדאיות הגבולית ביצוא הגז למתקני ההנזלה במצרים. בעתיד היותר רחוק צפויה תנופת הפיתוח של שדות הגז למלא את הצרכים המקומיים ואולי גם את צרכי היצוא המצרי. אפיק יצוא אפשרי נוסף הוא לטורקיה, אולם היחסים המעורערים בין ישראל לטורקיה והקשיים בשיקומם מעכבים את האפשרות להסכם. יצוא לטורקיה יתכן, אומרים בענף, אך הוא לא ייצא לפועל בשנים הקרובות.

ביטול המתווה לא יגרש מכאן את נובל אנרג'י. יצחק תשובה ושותפיו האמריקאים לא וותרו על המטמון הגדול השווה עדיין עשרות מיליארדי דולרים. גם ללא המתווה הם עדיין יהיו חייבים לפתח, לפחות חלקית את מאגר לווייתן.  חוק הנפט קובע כי אם לא יפותח השדה בתוך כשלוש שנים ויתחיל בהפקה מסחרית (אפשר להתווכח על המועד בו החל שעון החול לפעול) ניתן לשלול מהם את החזקה על המאגר. אפשר להניח לכן שהחברות יפתחו את לווייתן כדי לא לאבד את הנכס, אולם ללא יצוא או תמריץ ממשלתי יהיה זה פיתוח מוגבל שלא יענה על הצורך הלאומי בתשתית גז יציבה וחזקה.      

המסקנה הבלתי נמנעת היא שעל ישראל לדאוג לפיתוח תשתיות הגז מבלי להסתמך על הכנסות מיצוא, וממילא כל הדיון במגבלות היצוא שיוטלו על חברות הגז והתמריצים הכרוכים בכך, הוא מיותר לפי שעה.

המשימה העיקרית של המדינה תהיה לפתח את תשתיות הגז ללא תמריץ היצוא שעליו נבנה המתווה המנוח. חברות הגז לא יעשו זאת מרצונן החופשי. ללא הכנסות גדולות מיצוא יורדת מאד הכדאיות של החברות לפתח את השדות. המשק הישראלי, הצורך היום כ-8 BCM  (שמונה מיליארד מ"ק) בשנה אינו מצדיק את ההשקעות הגדולות שתוכננו. גם עסקת גז עם חברת החשמל של ירדן לא תשנה באופן מהותי את התמונה. עם הגב אל הקיר, תצטרך ממשלת ישראל לעשות את השנוא עליה מכל: לתכנן לטווח ארוך, לקבל החלטות אמיצות ולפעול על פיהן.

כדי שהפיתוח יהיה כדאי יש לפעול במרץ לפתח את משק הגז ואת הצריכה של השוק המקומי. חברת החשמל מסרבת עדיין להפסיק את השימוש בפחם, בנימוק של "צורך בגיוון מקורות הדלק". אולם כעת יש לשקול ברצינות הקמת תשתית גז בטוחה שתאפשר להסב את משק החשמל כולו לשימוש בגז. לשם כך צריך בתשתית גז גדולה ויציבה, המספקת בטחון ויתירות באספקה שתמומן בהשקעה ממשלתית. ההשקעה, הנאמד בכמה מיליארדי שקלים, תוחזר למדינה, לפחות ברובה, על ידי גביית דמי שימוש מחברות הגז.


מחירי סחורות
מדדי נפט וזהב
EIA today in energy