| חדשות האנרגיה |

השימוש באנרגיות מתחדשות אינו רק בעיה של איכות הסביבה, בריאות התושבים או חיסכון באנרגיה שעלולה להתכלות מהעולם. במקרה של ישראל מדובר גם בבעיה ביטחונית. היום ניתן לשתק את רשת החשמל במדינה באמצעות פגיעה בכמה תחנות כוח, שכולן נמצאות בטווח פגיעה של טילים כבדים ומדויקים.  בעידן האנרגיות המתחדשות יהיו בישראל אלפי מקורות אנרגיה: לוחות פוטו  וולטאית ההופכים את אנרגית השמש לחשמל יהיו על כל גג, במבני ציבור בתחנות כוח קטנות, ובנוסף להן טורבינות רוח שיוצבו על רכסים בדרום הארץ ובצפונה. תחנות הכוח המסורתיות ייעלמו ברובן וחלקן ישמשו גיבוי למערכות האנרגיה המתחדשת. דמיוני? במדינות רבות מופקים עשרות אחוזים מהחשמל מאנרגיות מתחדשות ומדינות מתקדמות בארצות הברית ובאירופה כבר נקבעים יעדים להפקת 100% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות בתוך 10 שנים.

הוועדה הבין משרדית שהוקמה, בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה אול מרידור, תרכז מידע, תיפגש עם עשרות הגופים הפועלים לקידום האנרגיות המתחדשות, ובלשון "הצוות יבחן את החסמים העומדים בפני הקמת מתקני ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות וייתן המלצות מתאימות לצמצומם." המבחן הגדול יהיה בנכונות המדינה להוציא את ההמלצות לפועל. מאזן האינטרסים אינו מבשר טובות: חברת החשמל חוששת מהשחיקה המהירה במעמדה כמונופול במשק האנרגיה. תחנות הכוח הפרטיות הורידו את חלקה בייצור החשמל לפחות מ-75%. פיתוח אנרגיה מתחדשת ברמה דומה לגרמניה עשוי להפוך את "היד על השלטר" לגורם כמעט שולי במשק החשמל.

אינטרסנטים חזקים לא פחות הן חברות הגז: נוכח התמעטות הסיכויים ליצוא הגז, זקוקות החברות לשוק המקומי. הביקוש המקומי לגז קטן ב-20% מהאומדנים שנמסרו לוועדת צמח לפני שלוש שנים, וקצב הגידול איטי מכפי שחשבו בעבר. קיטון נוסף בצריכה עשוי להנחית מכה קשה על התניות לפיתוח מערכות ההפקה וההולכה של הגז, וכמובן בהכנסות העתידיות של החברות.

בתווך ניצב משרד האנרגיה, הנחשד באופן קבוע כמשרד קשוב מידי לאינטרסים הכלכליים של הגופים עליהם הוא אמור לפקח. רק בשבוע שעבר התברר שהמשרד הסתיר במשך זמן רב מהציבור דוחות שעל פיהם נמוכה כמות הגז בלווייתן ב-20% מהכמות שהוערכה על ידי חברות הגז.

כשמדובר באינטרס של הגברת השימוש בגז, לא נזקקו משרדי הממשלה לוועדות משותפות כדי לפעול נמרצות להסרת החסמים בתחום התכנון והתמיכה במפעלים ומיזמים. גם בתחום האנרגיות המתחדשות אין צורך להמתין להמלצות. כל אחד מהארגונים הפועלים בענף יכול לשלוף את הממסך המעודכן המתאר את שורת המחדלים וההחלטות המתעכבות בדרך לפיתוח מערכות אנרגיה מתקדמות:

1: תשתית לא מתאימה: תשתית הרשת בנויה להעברת חשמל מתחנות הכוח הגדולות, בעיקר של חברת החשמל, לצרכנים. היא אינה מותאמת לאלפי יצרני חשמל פרטיים המייצרים חשמל עבור עצמם ועבור אחרים. מי ששולט במערכת הולכת החשמל היא חברת החשמל, שאין לה כל אינטרס לקדם את השינוי. הפתרון הוא הוצאת השליטה ברשת מחברת החשמל. הממשלה ניסתה מספר פעמים ליזום הפרדה כזו, אבל לא הובסה במאבק מול כוח חזק ממנה לאין שיעור – וועד עובדי חברת החשמל.

2: היעדר ניתוח כלכלי: חלק גדול מהמיזמים בתחום נדחה או מעוכב משיקולים גזבריים ולא כלכליים: משרד האוצר בוחן את ההשקעות והתמריצים משיקולי הוצאות והכנסות בטווח הקצר, ואינו מביא בחשבון את המשמעויות הרחבות של פיתוח מקורות מתחדשים: צמצום התחלואה, גיוון מקורות האנרגיה, ביטחון האספקה, מניעת תלות ביבוא אנרגיה או במערכת הגז הטבעי. עבודה כלכלית רצינית נדרשת גם לקביעת גורלו של פרויקט התחנה התרמית באשלים: בפרויקט זה התחייבה המדינה לרכוש חשמל יקר מאד  מתחנה שהוקמה בטכנולוגיה מיושנת ויקרה להפקת אנרגיה מהשמש. יתכן מאד שכדאי למדינה לבטל את הפרויקט תוך פיצוי מלא ליזמים. אבל למדינה אין עבודה כלכלית העונה על השאלה, ובינתיים הפרויקט מתקדם.

3. חוסר תיאום בין משרדי: לממשלה יש שלוחות ומשרדים רבים ולכל אחד אינטרס משלו: הרשויות המקומיות שבשטחן מוקמים מתקני האנרגיות המתחדשות בטוחות שזו ההזדמנות שלהן להגדיל הכנסות מארנונה. רשות המסים, הפועלת בעניין על פי חוק אנכרוניסטי, חייבה אזרחים המפיקים אנרגיה סולארית על גג בים להירשם כעוסקים מורשים להוציא חשבוניות להגיש דוחות מס ולשלם כמובן מעם, על מעט החשמל שהם מפיקים, שלרוב אינו עולה על החשמל שהם צורכים. לגורמים המעכבים מצטרפים גם מנהל מקרקעי ישראל, וועדות התכנון, משרד הפנים ועוד.

4. שיקום רשות החשמל: רשות החשמל זכתה להוקרה ציבורית בשל הביקורת שמתחרה היו"ר לשעבר, אורית פרקש, על מתווה הגז. אולם מעבר למאבק החשוב הזה, כשלה הרשות במרבית משימותיה העיקריות: פיקוח והסדרה של משק החשמל. הרשות אחראית בין היתר על פתיחת המכסות לייצור חשמל באנרגיות מתחדשות וחיוב חברת החשמל לרכוש חשמל מיזמי האנרגיות המתחדשות. אחת הסיבות העיקריות לפיגור המשק בתחום האנרגיות המתחדשות ההיא העיכובים האינסופיים בפרסום המכרזים למפיקי החשמל באנרגיות מתחדשות. איתן פרנס, מאיגוד חברות לאנרגיה מתחדשת, מציע. בתור התחלה, שכאשר רשות החשמל מציגה החלטה לשימוע ציבורי, ייקבע מועד סופי לקבלת ההחלטה.

אגב, גם ההחלטה על הקמת הוועדה לבדיקת החסמים לא לוותה בלוח זמנים לסיום עבודתה, למרות שבמשרד מסמנים את חודש אוגוסט כמועד משוער להגשת ההמלצות. קשה לשנות הרגלים ישנים.