הדיון בוועדה התנהל לאור דו"ח חדש של הסוכנות להגנת הסביבה של ארה"ב ( EPA ) שדן בהשלכות שיטת הפראקינג ( בעברית קוראים לכך סידוק הידרולוגי ) על איכות המים. הדו"ח ארוך ומפורט, רק שהמדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה שהציגה את ממצאי הדו"ח, לא הזכירה כי ל EPA אין כל מעמד כגוף המפקח על הקידוחים האלה. עוד בתקופת הנשיא בוש, הצליח סגנו , שהיה לו קשר ישיר לחברות הנפט, למנוע מהEPA את היכולת לאשר ולפקח על הבארות האלה. מאז נקדחו בארה"ב, אלפי בארות שיש להם השפעה מסיבית שלילית על סביבתם. כל אחד יכול להיכנס ליוטוב ולראות חקלאי שהסכים לתת את חלקת האדמה שלו לקודחים, כשהוא מצית את זרם הגז הזולג מברז המים במטבחו.

ישבתי בישיבת הוועדה וחשבתי לעצמי, כי הדיון הזה היה מתאים לשנות ה 80 של המאה הקודמת. דנו בשאלה האם הבארות האלה נקדחות בשיטות קונבנציונליות או לא, האם יש מישהו בממשלה שמפקח על מה שקורה בגולן, האם החברה הקודחת משתמשת בחומרים כימיים מותרים או אסורים ועוד. במאמר מוסגר אני חייב לציין כי ההתרשמות שלי היא, כי אף אחד מהרגולטורים קרי משרד התשתיות המים והאנרגיה, רשות המים המשרד להגנת הסביבה, אף אחד לא באמת יודע בוודאות מה קורה שם. נציג התושבים הצליח להגיד משפט אחד שבו נאמר כי הוא צילם חביות של חומרים שאסור להשתמש בהם בקידוח, אבל זה לא עשה כל רושם על נציגי הממשלה.

מה שרציתי לומר בישיבה, כי זה מחזה אבסורדי שוועדה של הכנסת דנה בשנת 2017, בנושא שזמנו עבר כבר מזמן. למעשה רציתי להציע ליו"ר הצעת החלטה קצרה ומסכמת, שאומרת כי הוועדה ממליצה לכל רשויות המדינה, לאסור כליל המשך חפירת בארות לחיפושי נפט בשיטות אלה ואם יש צורך בדבר לחוקק חוק בנושא.

הטענה העיקרית של החברה שחופרת בגולן היא, כי היא עושה זאת כדי שמדינת ישראל תוכל להיות עצמאית מבחינה אנרגטית. יש לי "חדשות" לבעלי החברה. מדינת ישראל כבר היום ומזה כמה זמן, עצמאית מבחינה אנרגטית. יש לנו גז שמספיק לכל צרכי האנרגיה של ישראל ( חשמל ותחבורה )לשנים רבות  ובעיקר יש לנו שמש, שיכולה לספק את כל  צורכי האנרגיה של העולם בשעת קרינה אחת. בימים אלה שבהם מתפרסם כי שנת 2016 הייתה השנה החמה ביותר שנרשמה אי פעם, והטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה ביותר ממעלה אחת מאז שהחלו המדידות, כשאנו יודעים שמטרה היא שהיא לא תעלה מעל מעלה וחצי, בימים כאלה, מדינת ישראל לא צריכה להמשיך לחפש נפט או גז בשיטות שיש בהן כדי סכנה לסביבה.

מדיניות האנרגיה (אם בכלל יש דבר כזה) של המדינה מוטעית לחלוטין. הפחם , היה הדלק של המאה ה 19 ואין כל צורך להמשיך ולשרוף אותו כאן, תוך סכנה ממשית לבריאות הציבור. הנפט היה הדלק של המאה ה 20 ואין כל צורך להמשיך ולהשתמש בו ובמוצריו( סולר ובנזין), תוך כדי זיהום האוויר של הערים הגדולות. הגז הוא הדלק של המאה ה 21, כדלק מעבר, עד להקמת המערכות הסולריות הנדרשות. בעת ובעונה אחת יכול הגז לשמש ליצירת מימן, שהוא דלק העתיד שצריך לשמש לאגירת אנרגית השמש. במימן ניתן להשתמש בשריפה ישירה בכלי רכב או באמצעות תא דלק המייצר חשמל. כל מכונית נוסעת בממוצע שעתיים ביום. בשאר הזמן היא יכולה לייצר חשמל ולשלוח אותו למערכת.

כל הטכנולוגיות הנדרשות למימוש המהלך הזה ידועות וניתנות לביצוע . הסיבה העיקרית שהדבר לא נעשה, אלה הם בעיקר חוסר המודעות והאדישות של מקבלי ההחלטות ולחצי חברות הדלק בעולם, העומדים להפסיד טריליוני דולרים. מי שיפסיד אם המהלכים האלה לא יתבצעו, תהיה הציוויליזציה שלנו שעלולה להיכחד כתוצאה משינויי האקלים הקורים בעולם. עצוב מאד שמדינת ישראל, שהייתה המדינה הראשונה בעולם שהחלה להשתמש באנרגיה סולרית, כבר בשנות ה 50 של המאה הקודמת ופיתחה מערכות ליצירת חשמל שנמכרו בארצות הברית, דווקא המדינה הזאת מפגרת אחרי כמעט כל המדינות המערביות בפיתוח ובשימוש באנרגיות חלופיות . לכן היה לי כל כך עצוב לשמוע את הדיון בוועדת המדע של הכנסת על השימוש בשיטת הפרקינג, ועל חוסר המודעות של רוב הנציגים של הממשלה שהשתתפו בישיבה. אני מאד מקווה שדברים אלה שלא הצלחתי      להשמיע  בוועדת המשנה של וועדת המדע של הכנסת, יגיעו לידיעתם של יו"ר הוועדה וחבריה ואולי הם יתחילו במהלך שהממשלה מסרבת או לא רוצה לבצע.  

פרופ' אורי מרינוב היה המנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה