| חדשות האנרגיה |

בהתאם לתחשיב המעודכן תישא שותפות לוויתן ב-58% בלבד מהוצאות הקמת הצינור, בהתאם לחלקה היחסי המוערך. יתרת העלות, כ-126 מיליון שקלים, תשולם על ידי חברת נתגז המקימה את הצינור ותושת על עלויות השימוש של כלל הצרכנים ברשת הגז הארצית.

כך עולה ממסמכי שימוע שפורסם בסוף השבוע שעבר. על פי התכניות ייוצא הגז ממאגר לווייתן לחברת החשמל הירדני באמצעות מערכת הולכה העובדת בשטח ישראל עד למעבר הגבול הירדני. בהתאם להסכם האספקה מתוכננת הנחת צינור בקוטר 18 אינץ' שיספק בעיקר את היצוא לירדן בהיקף של 1.5 BCM בשנה וצריכה מקומית, בעיקר לתחנות כוח, בהיקף של 1.1 BCM בשנה. חברת נובל אנרג'י, באמצעות החברה המיוחדת שהוקמה ליצוא הגז לירדן, צריכה לשאת במרבית עלויות הקמת הצינור, מכיוון שהיא המשתמשת העיקרית. על פי ההחלטה שהועמדה לשימוע, תוכפל קיבולת צינור הגז ל-36 אינץ', על מנת לעמוד בביקוש עתידיים שעשויים להתעורר.

"לצורך היצוא הנוכחי די היה בקמת צינור בקוטר 12 אינץ" נאמר בדברי ההסבר להחלטה "אולם כשבאים להקים מקטע לא מקימים רק עבור הכמות שמיועדת לעבור בצינור ברגע זה. על כן רצוי להימנע מהקמת קו בקוטר 18 אינץ' כאשר קו זה יכול להעביר כ-3.1 BCM בשנה. בעניין זה יש לקחת בחשבון היתכנות של פרוייקטי יצוא נוספים בעתיד, כגון, הרחבת היצוא לירדן וחיבור הרשות הפלשתינאית.

בהתאם לגישה שרצוי להקים קו בקוטר גדול מהצפי של הגז שיזרום בו, הרי שלמרות שנכון להיום אין צרכנים ישראלים שניתן להצביע עליהם בוודאות לאורך הקו, המועצה החליטה להמליץ להטיל על בעל רישיון ההולכה להקים קו הולכה בקוטר 36 אינץ'".

המועצה מנמקת את המלצתה במספר נימוקים: הגדלת הקוטר תהיה זולה מהאפשרות שלאחר הנחת הצינור יתברר צורך בצינור נוסף, ועלול להיווצר קושי בהקצאת הקרקע הנוספת, באזור הצפון בו עובר הקו יש פוטנציאל משמעותי לגידול בביקוש, וגודל הצינור יוצר מערכת אגירה פנימית במערכת הולכת הגז, במקרה של תקלות באספקה.