| הדר חורש |

מכרז לבדיקת היתכנות למפעל ישראלי שהפוך גז טבעי לבנזין וסולר לכלי רכב. מפעל כזה עשוי לחסל כמעט סופית את התלות שלנו ביבוא נפט, לפחות לכמה עשרות שנים. התהליך אינו מדע בדיוני ואפילו אינו חדשני. הטכנולוגיה, המכונה  GTL-Gas To Liquid) ) פותחה לפני עשרות שנים וברחבי העולם קמו כבר מספר מפעלים גדולים לייצור דלק מגז. העניין בהקמת המפעלים גבר מאד בתחילת העשור, כאשר מחירי הנפט הגולמי הרקיעו שחקים ועלו מעבר ל-110 דולרים לחבית. זה קרה בדיוק בתקופה שבה התגלו מאגרי הגז הגדולים של ישראל ובמשרד האנרגיה החליטו לבדוק את האפשרות להחליף בגז לפחות חלק מהדלקים המיוצרים מנפט. בדיקה ראשונית שהוזמנה מחברת הייעוץ פארטו לא העלתה תוצאות מבטיחות, אבל המדענית הראשית ברכה חלף החליטה לקדם את הבדיקה. בשנה שעברה הוכן מכרז שהציע לחברות בענף להציע תכנית לבדיקת התכנות למפעל ולהקמת מתקן ניסיוני. המשרד הציע אף לסבסד את התכנית. ההצעה עוררה עניין מסוים, אבל כבר בבחינה ראשונית פסלו כל המועמדים הפוטנציאלים את הרעיון:

מהבדיקות הראשוניות עולה שההשקעה הנדרשת בהקמת מפעל קטן יחסית של GTL צפויה להסתכם במיליארד דולר. חברת הייעוץ ששכר משרד האנרגיה העריכה שהקמתו תארך עשר שנים, ממועד האישור ועד השלמת התכנון וההשקה.  מי שעדיין מלא נרתע מגודל ההשקעה והסיכון גילה אין היום בעולם כל מפעל GTL בתכנון ובהקמה, והמפעלים הקיימים מקרטעים. המפעל הגדול והמוביל בעולם נמצא בנסיכות קטאר, בבעלות משותפת של הממשלה וחברת האנרגיה הבינלאומית רויאל דאטש של. המפעל שהוקם בהשקעה דמיונית של 20 מיליארד דולר, רוכש גז במחירים אפסיים והופך אותו לדלק. למרות התנאים אידאליים, מנצל היום המפעל רק כמחצית מכושר הייצור שלו וצובר הפסדים כבדים.

הסיבה  לקשיים ולהקפאת הייצור של דלק מגז היא ירידת מחירי הנפט. במחירים של חמישים דולר לחבית נפט המפעלים מפסידים. הבעיה חמורה יותר בישראל, שבה מחיר הגז הטבעי גבוה. עלות ההפקה של גז בישראל גבוהה פי 7 מהמחיר שמשלם המפעל בקטאר.

משרד האנרגיה כי הוא אינו נסוג מהמיזם, ובוחן אפשרויות לשנות את תנאי המכרז בתקווה לעניין בכל זאת משקיעים.

ההצעה להפוך גז לדלק למכוניות בטכנולוגיית GTL אינו הרעיון היחיד שנבחן על ידי הממשלה . המשרד להגנת הסביבה מקדם בהתלהבות תכנית להנעת משאיות ואוטובוסים בגז דחוס. על פי התכנית תשקיע המדינה עשרות מיליוני שקלים בסבסוד אוטובוסים מונעים בגז וכן תחנות דלק שיתדלקו שימשו את כלי הרכב. גם כאן מסתמן שמדובר ברעיון בעייתי: הסבת מנועים לשימוש בגז או רכישת כלי רכב המותאמים לגז היא פעולה יקרה מאד, וכרוכה בתוספת של עשרות אחוזים למשקל הרכב. היתרון היחיד ברכב המונע בגז הוא קיטון ברמת זיהום האוויר, וזו גם הסיבה שהממשלה על שלוחותי המוכנה לסבסד ולתמרץ כלי רכב כאלה. אין אפשרות מעשית להסב כלי רכב קטנים דוגמת מכוניות פרטיות וטנדרים להנעה בגז דחוס, והאפשרות היחידה היא להתקין את המערכות באוטובוסים ובמשאיות כבדות. ועדיין, העלות הגבוהה של המערכות ויעילותן הנמוכה הופכת את ההשקעה לבלתי כלכלית בעליל. התכנית הממשלתית לשפוך 65 מיליון שקל מכספי משלם המסים על הקמת תחנות תדלוק בגז היא רעיון מבריק ליחסי ציבור אבל עלותו בלתי סבירה. מוזרה לא פחות היא כוונתה של עיריית חיפה להקים על חשבונה תחנה כזו בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, במסגרת פרויקט הכולל גם רכישה (בסבסוד ממשלתי)  ותפעול של משאיות המונעות בגז נוזלי. לפרויקט הבזבזני לא צפויה השפעה מהותית על רמת זיהום האוויר בעיר, אבל הוא ישרת היטב את הקמפיין הירוק של העיריה.

רעיון נוסף שנבדק על ידי יועצי משרד האנרגיה בעבר היה ייצור מתנול דלק בעלת יעילות נמוכה יחסית הנפוץ בעיקר במדינות בעולם השלישי. אחת מתופעות הלוואי של השימוש במתנול היא שחיקה מוגברת של מנועי המכוניות. חברת דור אנרגיה הודיעה על כוונתה לייצר מתנול מגז – תערובת ש-15% ממנה גז טבעי . חברת פיאט והיבואנית המכוניות סמלת ייבאה 50 מכוניות פיאט 500 לצורך ניסוי במתנול. שיווק מסחרי של הדגם המותאם גם למתנול  צפוי עד סוף השנה.

למרות שבמשרד האנרגיה מסרבים עדיין להרים ידיים, נראה שהגז הטבעי ימשיך להישרף בעיקר בתחנות הכוח של ישראל, וכל הניסיונות למצוא לו שימושים נוספים לא צלחו. קשה אשים את הממשלה בעובדה שאין לגז שימושים כלכליים בתחבורה, ואולי גם לא כדאי להתאמץ יותר מידי בכיוון זה: בעידן ההנעה החשמלית צפוי חלק ניכר מצי הרכב הפרטי והציבורי לעבור לחשמל, המיוצר ממילא בגז.

המדינה אחראית לסחבת בפיתוח השימוש בגז הטבעי לתעשיה: היא נכשלה בהקמת מפעל האמוניה שאמור לקום בדרום הארץ ולפתור את בעיית המכל בנמל חיפה. בינתיים מחכים מאות מפעלי תעשיה ואלפי בתים פרטיים לחיבור לרשת הגז. במשך ארבע השנים האחרונות חוברו רק 27 מפעלים (שאינם תחנות כוח) לרשת הגז הטבעי, והממשלה אינה מצליחה לממש את התחייבותה להגביר את קצב החיבור. משרד האנרגיה חילק אמנם רישיונות לחברות פרטיות שיקימו את רשת החלוקה, אולם הן אינן עומדות בלוחות הזמנים שהתחייבו להם.

ללא שוק מקומי מפותח, וללא פוטנציאל לייצוא גז מישראל, איבדו חברות האנרגיה הבינלאומיות עניין בשוק המקומי. מכרז "פתיחת הים" שהזמין חברות בינלאומיות לחפש עוד מאגרי גז בישראל הסתיים ללא הצעות, בעוד שכל החברות הגדולות ניגשות למכרזים דומים שערכו לאחרונה מצרים, לבנון ואפילו קפריסין. במשרד האנרגיה לא התייאשו ודחו את המועד הסופי להגשת ההצעות ל-10 ביולי השנה. יתכן ששר האנרגיה צודק, ויש בישראל גז רב הממתין לקודחים. בינתיים אין למי למכור אותו.