מנגד, המיסוי על רכישת רכב ועל השימוש בו בישראל הוא אחד הגבוהים בעולם אבסולוטית והגבוה ביותר בעולם ביחס לכוח הקניה של התושבים, שנגזר מהמשכורת הממוצעת. כן, השיא העולמי הוא של ישראל הקטנה.
אם תציינו את שתי העובדות הללו בפני כלכלן זר, שטרם נחשף לרזי המיסוי והתחבורה בישראל, הוא יגיד לכם שאלה נתונים סותרים, שלא אמורים להתקיים זה לצד זה לפי חוקי הכלכלה המודרנית. מיסוי כה כבד אמור היה להפחית דרמטית את הביקוש לרכב פרטי לטובת אלטרנטיבות תחבורתיות אחרות ועל הדרך גם להפחית את צפיפות התחבורה והזיהום.
אם למרות המיסוי, הצפיפות התחבורתית ממשיכה לזנק מעלה והאזרחים ממשיכים להוציא חלק כה גדול מהכנסתם על כלי רכב חדשים - בעיקר רכבי פנאי שרובם נמצא בקצה הגבוה של סקלת הזיהום - כנראה שפועלים כאן גורמי רקע סמויים. ברור, כל ממשלה וכל משרד אוצר, שעיניהם בראשם, היו נוקטים כבר עמדה ומשנים את השיטה.
אבל זו כמובן גישה כלכלית נאיבית. השיטה הישראלית אינה פגומה כלל ועיקר אלא ממחישה היטב ובצורה מרשימה את הדירקטיבה האמיתית והעליונה שלה, שהיא מילוי קופת האוצר והזרמת כסף ציבורי לכיסים 'הנכונים'. כל שאר השיקולים, כמו פקקים, זיהום אוויר וכו' הם זניחים.