כניסתה של סונול לשוק אמורה לטלטל את החברות הגדולות שפועלות בו: פז גז, אמישראגז וסופר גז, זאת תחת ההבנה שהגב הפיננסי של סונול – אחת משלושת חברות האנרגיה הגדולות במשק – ישמש כעוגן כלכלי לפיתוח הפעילות בתחום. מאחר וכלל השוק נשען הן על ייבוא מחו"ל (50%) והן על ייצור מקומי (50%) בסונול יודעים לספר שמשרד האנרגיה כבר נרתם לסייע עם הקצאות קבועות מראש של גז בישול שסונול אמורה לקבל הן מבתי הזיקוק והן מספקים זרים, וזאת כדי להשיג דריסת רגל יציבה בענף. עבור סונול הכניסה המחודשת לתחום מהווה הגדלה של העצמאות התפעולית שלה, זאת לאחר שבדצמבר 2017 "כלכליסט" חשף שסונול צמצמה את רכש הבנזין שלה מבית הזיקוק הצפוני בחיפה בזן והחלה לייבא בנזין באופן עצמאי ממקורות שונים מחו"ל.

לפי רשות ההגבלים היקף שוק הגפ"מ בישראל מגלגל מעל ל-2 מיליארד שקל, מתוכו כ-800 מיליון שקל בתחום הביתי. על פי הערכות משרד האוצר העלות העודפת, אותה סופגים כיום צרכני הגז הביתי בשל חוסר התחרות בתחום, מוערכת בקרוב ל-400 מיליון שקל בשנה. דו"ח רשות ההגבלים מ־2017 מצא כי גז בישול הוא אחד ממקורות האנרגיה המרכזיים בישראל, כאשר "מספר צרכני הגפ"מ בישראל עומד על כ־2.4 מיליון לקוחות, והוא משווק כמעט לכל משקי הבית במדינת ישראל לצרכי בישול והסקה". לצד זה, שוק הגז לבישול כבר תוייג בעבר כשוק קרטליסטי. כלומר כזה שנשלט על ידי מספר מצומצם של חברות גדולות, תוך כיפוף מחירים וחלוקה מלאכותית של אזורי עבודה. בעשור האחרון אף הוגשו מספר כתבי אישום נגד בכירים בענף. ההערכות בענף הן שהמחזור השנתי של כלל השחקנים מגיע לכשני מיליארד שקל, מתוכם כ־40% מפעולות שיווק גז בישול למגזר הביתי.

ברשות ההגבלים ציינו באותו דו"ח ש"מיעוט השחקנים בשוק המסוגלים להתרחב משמעותית. שלושת ספקי הגפ"מ הגדולים, מספקים כ־%75 מהכמות המיועדת ללקוחות ביתיים במערכות גז מרכזיות", זאת בסוג דלק שחציו מיוצר בישראל וחציו מיובא, ושמחירו בפתח בתי הזיקוק מפוקח. לפיכך, כניסת חברה חדשה לתחום עשויה להפחית משמעותית את ההוצאה של הלקוח הישראלי על גז, העומדת כיום לפי יו"ר הרשות מיכל הלפרין על כ־650 שקל בשנה לצרכי בישול ועד 5,000 שקל בשנה לצרכי הסקה.