פרסם אצלנו
צור קשר
יום חמישי 04.06.2020
הצלילה במחיר הנפט מספקת הצצה לעתיד
03/05/2020 09:53

בחודשים הקרובים מחיר הנפט ילחץ למטה ואף עלול להגיע לתחום השלילי • הקיץ אולי יחליש את מגפת הקורונה, אבל מבחינת יצרני הנפט במפרץ מקסיקו ובמפרץ הפרסי, הפגיעה הכלכלית רק התחילה הנפילה של מחירי הנפט לתחום השלילי אינה "באג", אלא הצצה לעתיד.

בחודשים הקרובים מחיר הנפט ילחץ למטה ואף עלול להגיע לתחום השלילי, לא רק מפני שהביקוש התרסק ומקום האחסון מתחיל להיגמר, אלא מפני שיש יצרנים שימשיכו לייצר גם במחירים כמעט אפסיים, בעוד שאחרים יפשטו רגל. אלה לא חדשות טובות עבור ונצואלה ועיראק או עבור נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.

שוק הנפט נתון כרגע בלחץ משולש: יש נפט שנקנה בזול במרץ ונעל את המחירים לחוזים עתידיים; יש ירידה בביקוש, שלא מונעת מחלק מהיצרנים להמשיך לייצר; ויש לנו את מאגרי הנפט שעומדים להיות מלאים לחלוטין עד סוף מאי. כל יצרני הנפט עומדים להיפגע, אבל יש כאלה שעומדים להיפגע פחות מאחרים.
ההבדל במידת הפגיעות של יצרנים קשור למצב הפיננסי וקשור גם לגיאולוגיה של שדות הנפט שלהם. לא כל שני שדות הנפט זהים - מה שמאפשר ליצרנים מסוימים לייצר בזול יותר מאחרים, ומכריח כמה מהם להמשיך ולייצר גם במחירים אפסיים. כיצד? יש עלות ייצור של חבית נפט, יש עלות לסגירה של באר נפט ויש עלות להפעלה של באר נפט אחרי שהושבתה. גם אם יצרן מפסיד על כל חבית שהוא מייצר, עדיין כדאי לו לייצר אותה לעומת הנזק שהיה נגרם אם יופסק הייצור בבאר לחלוטין.
 
דוגמה טובה לכך הן בארות הנפט הישנות של הרוסים במערב סיביר. הבארות האלה חייבות הזרקה תמידית של מים כדי להפיק מהן נפט. סגירה שלהן תביא לנפילת לחץ המים וקפיאה של הבאר. כשמחירי הנפט שוב יעלו והיצרן ירצה להפעיל את הבאר, לא בטוח שהיצרן יצליח לעשות זאת טכנית. כמו כן, לא בטוח שההון שיהיה צורך להשקיע בהפעלת הבאר יוחזר על ידה. מכאן שיש התלבטות בקרב יצרנים מסוימים בין לסגור עכשיו באר ואולי לאבד לצמיתות את הנפט בה, או להמשיך ולהפיק ממנה נפט גם אם בכמות קטנה ובהפסד, ולהגדיל את התפוקה ברגע שמחיר הנפט יעלה.
שיקול דומה קורה גם בשדות הפצלים בארה"ב: יש בארות שדורשות לחץ הידראולי תמידי בשביל להפיק נפט. עדיף ליצרן פצלים להפסיד על באר, מאשר לסגור אותה ולהפסיד אותה לחלוטין. אותו הדבר נכון גם לקידוחים בים. 
לכן, יש בעולם קבוצה של יצרנים שימשיכו להפיק נפט גם אם המחירים יהפכו לחד-ספרתיים ואפילו שליליים. ודאי, גם להם יש גבול - מתחת לרמת מחירים מסוימת, גם הם יפשטו את הרגל. אבל השאלה היא לא כמה יפשטו רגל, אלא מי יפשוט רגל ראשון.
כל יצרן שחותך בתפוקה, עוזר ליצרנים זולים ממנו להמשיך ולהתקיים. אם קנדה, ונצואלה וארה"ב יסגרו בארות, יוכלו ערב הסעודית, איחוד האמירויות ורוסיה להמשיך לייצר ולבלוע את נתח השוק שהיצרנים האחרים כבר לא יכולים לספק לו נפט. נוסף על כך, אותם יצרנים יאבדו חלק מהתפוקה שלהם לצמיתות, משום שהם לא יוכלו או לא ישתלם להם להפעיל מחדש בארות.
 
מי המדינות הראשונות שייצאו מהמשחק?
ככל שסביבת המחירים הנמוכה תימשך, גדל הרווח שהיצרנים הזולים יוכלו להשיג בסופה. כשהביקוש לנפט יחזור, ויהיה זה בסוף 2020 או ב-2021, היצרניות הזולות יהיו שם כדי לענות על הביקוש, מוכרות עוד נפט במחיר גבוה יותר. היכולת שלהן לספק את הביקוש תישאר, אבל משמעותו שהמחיר עדיין ירוסן, ויצרנים שיצאו מהמשחק כנראה לא ייראו סביבת מחירים נוחה לחזור להפעיל בארות שננטשו.
מיהן יצרניות הנפט שסביר להניח כי ייצאו מהמשחק? הראשונות הן מדינות חלשות מדי להחזיק בסביבת המחירים הנמוכה. עיראק, ונצואלה, ניגריה ואנגולה, כולן היו במצב פיננסי קשה עוד לפני ירידת המחירים. עכשיו, כשחברות אנרגיה חותכות את ההוצאות שלהן על פרויקטים חדשים, המדינות האלה לא ייראו השקעה (כסף זר) למשך שארית השנה.
ונצואלה ועיראק כבר התחילו לחתוך את התפוקה, ושתיהן ייכנסו לגירעון תקציבי חריף כבר בחודש הבא. אנגולה וניגריה מתמודדות לא רק עם ירידה במחיר הנפט ובריחת משקיעים, אלא גם עם קפיצה בעוני וברעב בקרב האוכלוסייה שלהן. אנחנו יכולים לצפות לעלייה במתקפות הטרור בניגריה ולאי-שקט גדל באנגולה - מה שרק ימשיך ויפגע כלכלית באפריקה המערבית - אזור שגם ככה דועך בשנים האחרונות.

במערב, שתי מדינות עומדות בפני משבר: ארה"ב וקנדה. בארה"ב מדובר בחברות פצלי השמן שאינן רווחיות מתחת ל-30 דולר לחבית, ובקנדה אלה יצרנים בחולות הנפט באלברטה. יצרני נפט באלברטה יכולים לשנע את הנפט שלהם בעיקר על ידי צינורות. עם עודף נפט בארה"ב וללא יכולת לייצא את הנפט בקלות דרך הים, מחיר הנפט באלברטה הגיע למספר חד-ספרתי, ואולי אפילו למחיר שלילי (אנחנו לא נדע עד סוף אפריל). חיתוך בתפוקה בקנדה כבר התחיל, והפעלה מחדש של מתקנים בשדות הנפט עלולה להיות לא משתלמת, אם מחיר הנפט יישאר סביב 40 דולר לחבית אל תוך 2021.
חברות הפצלים האמריקאיות שונות מאלה הקנדיות, בכך שניתן להשבית חלק משדות הפצלים ולשוב אליהם מאוחר יותר. למרות פשיטות רגל נרחבות בתעשייה, ארה"ב לא תאבד את התעשייה לצמיתות, אבל אלה לא חדשות טובות עבור הנשיא טראמפ. 2020 היא שנת בחירות בארה"ב. תעשיית האנרגיה מעסיקה אנשים רבים במדינות שיהיו במרכז התחרות בין הרפובליקנים לדמוקרטים במרוץ הנוכחי. בפנסילבניה, למשל, שם טראמפ ניצח בבחירות 2016 בהפרש של 44 אלף קולות, מועסקים כ-17 אלף איש בתעשיית הנפט והגז. במישיגן ניצח טראמפ בהפרש של 11 אלף קולות, ושם 8,000 איש מועסקים בתעשיית הנפט והגז. ואולם המדינה הכי בעייתית בשביל טראמפ, ומי שיכולה להיות הפתעת הבחירות - היא טקסס.
נכון לעכשיו, טראמפ מוביל בטקסס בממוצע של 2% על המועמד הדמוקרטי, ג'ו ביידן, עם יתרון של 170 אלף מצביעים. בטקסס מועסקים כמעט 270 אלף איש בתעשיית הנפט והגז. אם טראמפ רוצה להבטיח את המדינות המתנדנדות, ואם הוא רוצה שטקסס לא תתהפך בבחירות 2020, הוא צריך להבטיח שתעשיית הנפט והגז תשרוד את המשבר.
הממשל האמריקאי ניסה במרץ להביא לסיום את מלחמת המחירים של ערב הסעודית נגד רוסיה, אבל נכשל בניסיון לשנות את מחיר הנפט. עכשיו הממשל שוקל הטלת מכסים על נפט המגיע לארה"ב, קניית נפט למחסנים האסטרטגיים של ארה"ב, תשלום לחברות הפצלים שלא יפיקו נפט, או אפילו חילוץ ישיר שלהן על ידי הממשל הפדרלי.
התנגדות של הקונגרס לחילוצים של חברות אנרגיה כנראה תעכב את התגובה של הבית הלבן, עד שהמכה בתעשייה כבר תהיה משמעותית - מה שיפגע עוד בתעסוקה בארה"ב ויכווץ עוד את הכלכלה.
הקיץ אולי יחליש את מגפת הקורונה, אבל מבחינת יצרני הנפט במפרץ מקסיקו ובמפרץ הפרסי, הפגיעה הכלכלית רק התחילה.

הכותב הוא אנליסט גיאופוליטי בכיר בבית ההשקעות אינפיניטי ומייסד אתר "המשחק הגדול" המתמחה בניתוחי עומק של הזירה הבינלאומית. המידע בטור זה הוא על דעתו של הכותב בלבד. כל החומר בטור ניתן כמידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או מיסוי וכן אין לראות בו המלצה, הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות הערך ו/או נכסים פיננסים ו/או מוצרים פנסיוניים מכל סוג, לרבות אלה שהוזכרו בה או הצעה או התחייבות כלשהי ואינו מהווה תחליף לייעוץ אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.

גלובס | ניצן דוד פוקס | 30.4.20


מחירי סחורות
מדדי נפט וזהב
EIA today in energy