פרסם אצלנו
צור קשר
יום רביעי 01.12.2021
המאזניים שבין גחמות אישיות לפליטת גזי חממה והפעם בעולם התעופה
11/11/2021 22:11

ייתכן כי הנתון הבא אינו מספיק מרתיע, מעורר ומייצר תחושת מחויבות לנושא, אך תינתן לו ההזדמנות בכל מקרה – ענף התעופה, בכבודו ובעצמו, אחראי לכשני אחוז מכלל פליטות גזי החממה הנגרמות מפעילותנו, בני האדם. באותה נשימה, פליטות גזים ומזהמים אחרים, אשר אינם מסווגים כגזי חממה, משנה את ריכוזיהם באטמוספרה וכך גם את האילוץ הקרינתי של כדור הארץ. לפי מחקר שנערך בשנת 2020, נמצא כי ההשפעה הכוללת של התעופה אחראית לכ3.5 אחוז מההתחממות הגלובלית. עדיין – המספר אינו נשמע מזעזע.

מאת: שחר יהב*

אחרי פתיחה שכזו, אשתף שבסוף השבוע אני מתוכננת לטוס לניו יורק. באתר של חברת הטיסה גיליתי כי אבלה בשבועיים הקרובים כ-22 שעות באוויר. בתור סטודנטית לקיימות, מספר שעות זה חייב אותי לתהות ובהמשך גם לבדוק – מה ההשפעה האישית שאני מייצרת על שינוי האקלים, מה תוצר הלוואי של הגחמה לטוס לניו יורק לאחר שנתיים ללא חופשות בחו"ל, בשל מגפה אחת שכולנו מכירים? בחיפוש מהיר באינטרנט, שכן מסתבר שבימינו לא חסרים אתרים שמתיימרים להיות "מחשבוני פליטות טיסה", מצאתי כי 4.8 טון שווה ערך פחמן דו-חמצני, שיתפזר לו אי שם באטמוספרה, יהיה רשום על שמי. עוד מספר שלא אומר כל כך הרבה, ולכן המחשבון הציע לי להבין על דרך ההשוואה וגילה שהפליטה השנתית הממוצעת לנפש באתיופיה היא 560 ק"ג, שהפליטות שמייצרת מכונית אחת בשנה עומדות על כ-2 טון, ולבסוף שתקציב הפליטות האישי השנתי המתאים לאקלים הינו 1.5 טון. ואילו אני, כה בקלות, עברתי את כל אלו רק בטיסה יחידה זו.

 
לשמחתי הרבה, המחשבון לא עצר בלהראות לי רק את ההיבטים השליליים, הוא גם הגדיל ראש והציע ביוזמתו מגוון דרכים לאפס את הפליטות שלי. ביניהן קרצו לי במיוחד אלו של ייעור מחדש בקניה, נטיעת עצים בבריטניה, תכניות בהודו ובסין הכוללות שדרוג תנורי בישול ואף פרויקט לשיקום קידוחים באוגנדה. את האמת? באף אחת מהן לא בחרתי. הרמתי פרויקט משלי במסגרתו יישתלו כ-50 עצי אקליפטוס במושב קטן ליד הוד השרון.
 
נחזור קצת להתחלה בה נגענו בנתון הלא מפחיד, ונגיע לקטע המפחיד. אמנם ענף התעופה הינו תורם קטן יחסית להתחממות הגלובלית, אך זהו ענף הצומח בקצב מסחרר; בין שנת 2000 לשנת 2019 נרשמה עליה ממוצעת של 5 אחוז במספר הטיסות השנתי. עם העלייה ברמת החיים ברחבי העולם, בתרחיש "עסקים כרגיל", היקף הפליטות של ענף התעופה צפוי להמשיך ולהאמיר באופן דרמטי ואף להיות אחראי לכרבע מתקציב הפחמן הנותר עד שנת 2050.
 
מה נעשה עד כה מצד ענף התעופה במסגרת המרוץ להפחתת פליטות? בשנים האחרונות הושג שיפור ביעילות האנרגטית של מטוסים. כך לדוגמה, כמות הדלק שנשרפה ביחס לנוסע ירדה בכ-24 אחוז בין שנת 2005 לשנת 2017. אז מה הבעיה? היתרונות הסביבתיים שיכלו להיווצר כתוצאה משיפור זה, איבדו משמעותם לאור הגידול בביקוש לטיסות – כאשר בשנת 2017 נוסעים טסו בממוצע כ-60 אחוז יותר מאשר בשנת 2005. דבר זה נקרא "אפקט הריבאונד" – כשיש התייעלות אנרגטית במוצר מסוים, במקרים רבים זה יגדיל את שימוש הצרכן במוצר, כך שבסופו של דבר הצריכה לא תקטן ואף תגדל. בכל הקשור לאפקט הריבאונד בתעופה – ייתכן כי הוא לא נעשה במודע, אך בבירור ניתן לראות את התקיימותו.
 
בכל זאת, ענף התעופה לא משחק משחקים וארגון ענף התעופה העולמי הציב יעד להפחתת פליטות הפחמן ב-50 אחוז עד שנת 2050, כאשר שנת 2005 מהווה את שנת הבסיס. מהם השינויים הצפויים ומהם אלו בהם אנו נדרשים בכדי לעמוד ביעדי הפליטות שהוצבו במסגרת הסכם פריז, ושבתקווה יקבלו גושפנקא מחודשת בוועידת גלזגו, המתרחשת בימים אלו ממש?
 
בניגוד לתחבורה קלה, אותה ניתן לחשמל בקלות רבה יותר, הטכנולוגיות הקיימות לחשמול התחבורה הכבדה הינן בעייתיות יותר. התשובה ככל הנראה טמונה בהמשך התייעלות אנרגטית, לצד המעטת השימוש בדלק סילוני מבוסס נפט מזהם ומעבר לשימוש בדלקי תעופה ברי קיימא (SAF). הייצור והחדירה לשוק של דלקים אלו עודם התחלתיים – בשל כך לSAF's ביקוש בענף התחבורה כולו ועל ידי מדינות רבות, וכן הוא צריך להתייצב מול התעשייה האדירה ומלאת הפוליטיקה של הנפט. בכדי לסבר את האוזן, בשנת 2019, 50 מיליון ליטר של SAF's שימשו בתעופה, כמות המהווה כ-0.01% מסך הדלק בו השתמשו לתעופה באותה שנה. זאת כאשר, תעשיית התעופה במקור הציבה יעד להגיע לכ-6 אחוז שימוש עד 2020.
 
אז נגזר עלינו להישאר בארץ לנצח ולטייל רק למדינות שכנות? שבמקרה שלנו הן לא הכי חברותיות וחלקן אף עוינות? כנראה שלא. המין האנושי ימשיך לטוס, ותנו לי לגלות לכם סוד – הטיסות הבינלאומיות אפילו יהפכו לקצת פאסה בעידן בו הדבר החם הבא הוא טיסות אזרחיות לחלל.
 
התקווה שלי נעוצה בהתקדמות הטכנולוגית, בירידת המחסומים הבירוקרטיים והרגולטוריים ובהבנה הכלל עולמית, ההולכת והמתגבשת, שאין לנו ברירה אלא לאפס את הפליטות שלנו. קיץ 2021 הראה לנו טוב מאוד שאירועי הקיצון הנובעים משינוי האקלים כבר כאן, והביא את מרבית מקבלי ההחלטות להתכנס מסביב לשולחן.
 
אם נסיים בפן אישי, אגיד שייתכן כי מהטיסה שלי לניו יורק אף תגיע הישועה ושההשפעה החיובית שאני אייצר בהשראתה תאפס את הפגיעה העכשווית. אני תרה באינטרנט אחר דברים מקיימים לראות ולעשות בניו יורק, כשאל מול עיני ומחשבתי עומדות בעיות רבות הקשורות בסביבה, בקיימות ובעולם כולו, ומחפשת לקבל השראה. מי יודע.. אולי הטיול הזה לניו יורק יזמן לי את הרעיון לסטארט-אפ שיציל את העולם.
 
 
 
 
 
*שחר יהב הינה סטודנטית לתואר ראשון בקיימות וממשל באוניברסיטת רייכמן.

מחירי סחורות
מדדי נפט וזהב
EIA today in energy