.....המסגרת התעריפית של מחיר החשמל בישראל נקבעת על ידי הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל, והיא מכסה את עלויות הייצור, בתוספת של תשואה נמוכה ביותר. יש לציין שהמעבר מייצור בסולר לייצור בגז טבעי, בצירוף הגדלת יכולת הייצור בגז לעומת שנים עברו, יוצרים חיסכון משמעותי ביותר בעלויות הייצור, עד כדי מיליארד דולר בשנה. חיסכון זה ניתן לכנות "הטבת הגז" - הטבה אדירה למשק שיכולה להיות גם הזדמנות פז.
הזדמנות פז או הזדמנות גז, אך אליה וקוץ בה. מכיוון שמשק החשמל של ישראל הוא אי חשמלי עצמאי, הוא חייב להחזיק ברזרווה של יכולת ייצור גבוהה דיה כדי לא להיות חשוף כל הזמן לסיכונים כלכליים, תעשייתיים, ביטחוניים, ולמעשה למצב של סיכון בכל תחום בחיינו. לצערנו, מסיבות שונות, הרזרווה הקיימת במשק החשמל של ישראל דחוקה ביותר ומהווה גורם סיכון משמעותי למשק החשמל - הנאמד במיליארדי שקלים.......
. ...הנה רעיון שעשוי להיות הפתרון לדילמה ולהיטיב עם משק החשמל, כמו גם עם הצרכנים: למדנו שהוזלת התעריף עלולה להביא עלינו "אסון חשמלי", ולכן אין מקום לעשות זאת. אך מנגד, אם למרות המעבר לגז טבעי התעריף יישאר על כנו, תישאר בידי חברת החשמל מלוא הטבת הגז, ולמעשה ייוותרו בידיה רווחים, שלפחות ברובם אינם מגיעים לה.
אני מציע שהתעריף אכן לא יירד, אך הטבת הגז לא תישאר בידי חברת החשמל, אלא תישמר בקרן נפרדת או תחת נאמנות מיוחדת-ממשלתית או ציבורית - למימון יעדים אסטרטגיים לאומיים הקשורים במשק החשמל של ישראל, ובראשם מטרות בתחום ההגנה על הסביבה.
לדוגמה, השקעה בתשתיות של אנרגיות חדשות ומתחדשות, התקנת מוני חשמל דיגיטליים המאפשרים הקטנת צריכת החשמל בשעות שיא הביקוש וניתנים לשליטה מרחוק ופרויקטים ייחודיים בתחום ההתייעלות האנרגטית. בדרך זו גם נחסוך בחשמל בשעות השיא ונאפשר רזרווה חשמלית גדולה יותר, גם נחסוך בייצור חשמל ונשפר את איכות הסביבה וגם נוכל לספק את החשמל בהתאם לביקוש; גם מניעת אסון חשמלי וגם שמירה על איכות הסביבה.