פרסם אצלנו
צור קשר
יום שני 26.06.2017
תרחיש יום הדין? הזיה או סיכון אמיתי?
12/06/2010 18:00

תגובה לראיון עם ד"ר יובל ברטוב באתר energynews מה 5 ביוני 2010


מאת קובי ספקטור

רקע אישי: ביולוג ובעל תואר שני מורחב בניהול טכנולוגיה כימית (מדע שימוש ומנהל עסקים). כ 25 שנה בתפקידי ניהול בכירים בתעשיות הביולוגית, טכנולוגית, מיקרואלקטרוניקה והכימיה, והאחרון שבהן מנכ"ל חברה שפתחה ומייצאת בהצלחה תכשירי הדברה אורגניים על בסיס חומרים טבעיים ידידותיים לסביבה, המחליפים תכשירים הדברה כימיים בעייתיים.

אני מבקש להודות לעורך האתר על מתן האפשרות לתגובה בנושא חשוב זה ואבקש להתייחס הן להיבטים שעולים מהגוף המאמר עצמו והן לתגובת הכותב לתגובה הראשונית שנשלחה אליו.

האם "מותר" לנו לדאוג ולהעלות שאלות לגבי הפרויקט שלמולנו?

בחרתי לפתוח בנושא זה שכן אני מבקש להזים טענה אחת מרכזית של דר ברטוב (האם בשם החברה?) שלא מאפשרת למעשה דיון פתוח בנושא. דר ברטוב מנסה לשכנע את כולנו בפוטנציאל העצום שמצוי מתחת לרגלינו ("40 מיליארד חביות נפט") ושהטכנולוגיה בטוחה לגמרי וההתנהלות תקינה לחלוטין. למצער התשובה לשאלות שהועלו עשתה שימוש בביטוי "ניסיונות הפחדה" ואמירה גורפת כי אין שחר בכל הטענות המועלות, במקום לתת מענה ענייני ומנומק לשואלים ולעם כולו. יש פה בלבול "קל" בין העלאת דאגות אמת, ולצערי הן רבות מאד, לבין ניסיון יצירת מסך עשן מבלבל. הדאגות של התושבים באזור ובארץ בכלל ושל מוסדות וגופים רבים הנוגעים בדבר, אינם הזיות שווא וככל שאנחנו לומדים את החומר או התשובות החלקיות שכן ניתנות, הדאגה רק גוברת.

ודאגה זו אינה רק של תושבים כמוני. די אם אצטט ממאמרו של דר יהושע שקדי, המדען הראשי של רשות הטבע והגנים, שפורסם לפני מספר שבועות בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" וכן השבוע, ב 8 ביוני 2010 ב"תשתיות", מאמר העונה לשם "פצלי שמן וחבל עדולם – רב הנסתר על הידוע", אומר דר שקדי:

" צריך לכמת את המחיר הסביבתי של הפקת נפט מאזור זה ולבחון אם המחיר אינו גבוה מכדי שנוכל לקבל אותו. מהי המשמעות הסביבתית של הפקת נפט בקנה מידה גדול באזור זה? רב הנסתר על הידוע, ואיננו יכולים להסתפק בקריאות ההרגעה המגיעות מצד היזמים. כמות השאלות העולות מפרויקט זה היא עצומה וצריך לבחון אותן בזהירות רבה..." דר שקדי ממשיך ומונה על פני כמעט עמוד שלם שאלות מהותיות במגוון היבטים מטרידים אותו כאיש רשות הטבע והגנים. לסיכום מציין דר שקדי: "...איני מבקש לשכנע את הקורא שהפקת נפט מפצלי שמן היא חיובית או שלילית. אני מבקש לשכנע את הקורא שכאזרחים במדינה מתקדמת, וכאחראים לשמירת הטבע והסביבה בישראל, אנחנו חייבים להציב בפני היזמים את כל השאלות הנדרשות, ולדאוג לכך שנקבל תשובות אמינות. לנוכח ערכיותו הרבה של השטח, ועקב חשיבותו הרבה של חבל עדולם לשמירת הטבע והמורשת בישראל, התשובות האלה חייבות להינתן הרבה לפני שנערכות בשטח פעולות מהותיות לקידום הפרויקט..."

והכמות העצומה של השאלות מטרידה מאד. זו סיבה מספקת לכל תושב אחראי בישראל להציבן ולדרוש תשובתן, תוך חיוב המחוקק והחברה לקיים הליך ברור, שקוף, ותוך מתן כל הביטחונות לבחינת התועלת הפוטנציאלית של פרויקט זה אל מול סכנותיה האפשריות.

בהקשר זה הגיב השבוע (7 ליוני 2010) כבוד השר ארדן, השר לאיכות הסביבה, לשאילתא שהוצגה לפניו בכנסת על ידי חבר הכנסת אורבך: "...ובכן, חבר הכנסת אורבך, אזור גבעות עדולם הינו אחד מהאזורים הערכיים ביותר מבחינה סביבתית במרכז הארץ. באזור זה מרוכז מגוון ייחודי של אתרי ארכיאולוגיה, מורשת, נוף, חי וצומח. לאור כך, לפני מספר שנים החל תכנון של המרחב כולו כשמורה ביוספרית... בנוסף, קודמו במרחב זה תכניות מפורטות של הקרן הקיימת לישראל, לשימור ולפיתוח היערות שבאזור ולהנגשתם לקהל הרחב. ...המשרד להגנת הסביבה נחשף לפרויקט ... רק לאחר שנבחרה חברה וקיבלה רישיון לחיפוש נפט באזור. רק לסבר את האוזן, כי גם פה יש מקום לתיקון חוק מתבקש, שהייתי אני גם בוחן אותו. אם תקדים אותי, אשמח להיאבק לטובתו. חוק הנפט ההיסטורי, האנאכרוניסטי, של מדינת ישראל בעצם קובע, שיש פקיד במשרד התשתיות – פעם קוראים לו x ופעם קוראים לו y – הוא יכול עכשיו, על פי שיקול דעתו, להחליט – תיאורטית, כמובן ... שאם ברחבת הכותל יש פוטנציאל למצוא נפט, הוא יכול לתת רישיון לעשות חיפוש נפט ברחבת הכותל... הוא לא צריך הסכמה של אף אחד, ... וזה יוצר לנו, כמשרד להגנת סביבה, כמובן, המון קשיים, כי אנחנו מקבלים כבר את היזמים כשהם כבר באים עם הרישיון. עכשיו, בוא נתנה תנאים במסגרת זה שיש לו כבר רישיון לחפש נפט – במקרה הזה זה לא נפט, זה פצלי שמן...

די בשתי דוגמאות אלה, ומהימים האחרונים בלבד כדי להצביע שיש פה פרויקט המעורר דאגה רבה לא רק בקרב תושבי חבל עדולם, אלא בקרב אנשי מקצוע רבים האמונים על הגנת הסביבה בארץ. וכעת לאחר שאני מקווה שהבהרנו לו במעט שהדאגות הן רבות ומשותפות למגזרים רבים עד מאד, היותן לגיטימיות וכי יש לתת להן מענה מכובד עניני ומקצועי למהדרין, אבקש להתייחס לחלק מהאמירות שמאמר:

התהליך אינו מזהם?
מר ברטוב מציין בצורה נחרצת ושאינה משתמעת לשתי פנים - "כל התהליך איננו מזהם – לא את הקרקע, לא את האוויר, וגם לא מי תהום" ומוסיף "... אפילו לא יהיו ריחות רעים וסירחון. כל הפעילות תבוצע על פי כללי הרגולציה"

כולנו, ואני באופן אישי, נהיה הראשונים שנעמוד בשמחה ונריע אילו אכן כך המצב – אלא שכל הנתונים וממצאים (או העדרם של אלה) שהגיעו לידיעתי עד כה, יוצרים חשש כבד שהמצב בדיוק הפוך מאמירה זו. יש חשש כבר מאד לזיהום הקרקע, האוויר ומי התהום ובמרחבים שעולים בהרבה מאתרי הקידוח עצמם. פצלי השמן באזור עשירים בגופרית ולכן יש חשש כבד של פליטת תחמוצות גופרית וגזים רעילים לאוויר. הדלקים שיופקו יהיו באיכות ירודה ויצריכו תהליכי זיקוק מזהמים (האם החברה תאלץ לבנות בית זיקוק חדש לצורך זיקוק הדלקים?). קיים חשש כבד (לדברי הידרולוגים בכירים) לזיהום של מי התהום האיכותיים (אקוויפר ההר) המצויים מתחת לשכבת פצלי השמן כמו גם המים העליונים המשמשים את החקלאות. בשורה התחתונה סכנות וסימני שאלה גדולים שאין לגביהם תשובות מהימנות ושום דוגמא לתעשייה זהה במקום אחר בעולם – ובכך חבל עדולם ועימו הרי ירושלים יהפוך בעצם לשדה ניסוי עולמי, ותושבי המדינה – לשפני הניסיון.

השיטה פותחה לפני שנים רבות והינה משופרת?
מר ברטוב מציין כי השיטה פותחה בין שנות ה – 40 לשמות ה-60 בשבדיה. מר ברטוב לא טורח לספר מה קרה באתר שבו התקיימה תעשיית הנפט. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות באתר בו פעלה החברה השבדית מראים שהקרקע מזוהמת במתכות כבדות, וסקר צומח שנעשה באזור בשנת 1984 (עשרים שנה אחרי סגירת אתר הפקת הנפט) הראה שהצומח במרחק של עד 7 ק"מ מאתר התעשייה עדיין פגוע מתחמוצות גופרית ומזהמים.

כאן המקום לציין שחבל עדולם, אותו מציעים היזמים להפוך לאזור תעשיית נפט, הוא חלק מהותי ממסדרון אקולוגי לאומי. אתרי ההפקה המתוכננים ממוקמים בלב מרחב ירוק המתוכנן להפוך לאזור שמור (מרחב ביוספרי) שבו משולבים אזורי חורש טבעי, יערות נטועים, ושטחים חקלאיים. ונוסיף רק באזכור קצר את העובדה שהרוב המוחלט של הישובים באזור הינם ישובים חקלאיים, ובין שאר הגידולים, מרובים הכרמים המשמשים להפקת יין איכותי ברמה בינלאומית.

נעשה שימוש בשיטה בעולם?
מר ברטוב מציין במאמרו בהתייחס לשיטה כי "...חברת "של" משתמשת בה". ראו נא עד כמה משחק מילים הוא מסוכן ומטעה. אין שום שימוש מסחרי בעולם הטכנולוגיה זו. למיטב ידיעתי חברת "של" הקימה אתר ניסוי לפיתוח הטכנולוגיה בארה"ב אך קידום ההיתרים והתקנות שיאפשרו הפקה מסחרית נעצרו על-ידי הממשל הנוכחי – בגלל העלויות הסביבתיות הכבדות הכרוכות בתעשיית נפט מפצלי שמן? או אולי סיבות אחרות שעוד לא נחשפו?

יתרה מכך, אחד משלושה אתרי ניסוי המתקיימים עדיין בארה"ב, השייך לחברת AMSO השייכת ליזם המקדם את הפרויקט בישראל, ממוקם כ-50 קילומטר מכל מקום ישוב (כן, זו לא טעות – 50 ק"מ). ואילו בארץ אתר הניסוי שחברת IEI בחרה (בעמק האלה) נמצא במרחק 2 עד 5 ק"מ מכ 8 ישובים עם אוכלוסיה של כ- 10 אלף תושבים. להבהרה – 2-5 ק"מ הוא אורך המנהרות התת-קרקעיות האופקיות שתחוממנה ובהן ייאגר החומר האורגני במצב גזי. ולכדי לסבר את האוזן, ברדיוס של 50 ק"מ מהאתר חיים בישראל כ 3 מיליון תושבים אם לא למעלה מזה!!

אני בטוח שלארה"ב יש אינטרס גדול מאד לפתח מקורות אנרגיה נוספים ולצמצם את תלותה ביבוא נפט. ואם כך, מדוע לא נתנו עד היום היתר לאף אחת מהחברות לעבור להפקה מסחרית? אפילו מוגבלת?האם יתכן שזו הסיבה שהחברות השונות מחפשות להן "שדות ניסוי" אחרים במדינות כמו ישראל או ירדן??

השיטה התת קרקעית בטוחה וכלכלית?
מר ברטוב מציין כי נקודת האיזון הכלכלית של הפקת נפט מפצלי שמן הינה 35$ לחבית. יתכן ומר ברטוב מבסס את הערכתו זו על מודלים כלכליים של עלות הפקה ישירה. אין בפני את הנתונים כדי לבדוק אותם.
אולם בטוחני שמספר זה אינו לוקח בחשבון בשום צורה את המחיר הישיר או העקיף של פוטנציאל הפגיעה הכלכלית הסביבתית והלאומית. עיון במקורות מידע מעלה לא מעט שאלות קשות בנושא ו"אפס" תשובות:
- מה תהיה הפגיעה לחקלאות, ולתיירות?
- מה יהיה מחיר הפגיעה בסביבה - במערכות אקולוגיות ; זיהום מים; או זיהום אויר?
- מה יהיה המחיר של פליטת גזי חממה כתוצאה מהשקעה מסיבית של אנרגיה בחימום שכבות סלע עצומות (אל מול התחייבות הנשיא פרס מול כל העולם להפחתתם...)?
- מה יהיה מחיר הפגיעה בבריאות הציבור?

זו אינה כריה – זה קידוח תת קרקעי? רישיון תחת חוק הנפט?
מר ברטוב טורח להדגיש משפט זה: "לא נבצע כריה". ולא בכדי. אמירה זו הינה בליבה של יכולת החברה לעשות ככל העולה על רוחה, כמעט בלי דין וחשבון לאף גורם בארץ (ראו התייחסותו של השר ארדן בתחילת למאמר זה). כל עוד תעמוד הטענה כי הרישיון שניתן תחת חוק הנפט, בדין ניתן, וכל עוד לא ישונה החוק או תבוצע פעולה אחרת בנושא זה, תוכל היא לעשות ככל העולה על רוחה. והמחוקק, עד היום, רואה ודומם.

תרחיש יום הדין? הזיה או סיכון אמיתי?
המכון הגיאולוגי וגופי מקצוע אחרים, מזהירים אותנו בשנים האחרונות, כי גובר הסיכוי לרעידת אדמה גדולה באזורינו, כזו שמתרחשת סטטיסטית אחת ל 100 שנה. הפרויקט המדובר יהפוך חלקים רבים בשפלה – מעדולם דרומה – לאזורים עם רשת תת קרקעית של מחילות עמוסות בגזים דליקים ונפיצים המצויים בטמפרטורה של 300 מעלות. גזים, שלהבנתי, תהליך הפקתם אוסר כל חדירה של חמצן פנימה.
- מה יקרה אם תתרחש רעידת אדמה??
- האם לא תתכן תקלה שתתחיל בעירה בלתי מבוקרת של פצלי השמן?
- מהם מנגנוני הבקרה ובטיחות שהיזמים מציעים למדינה??

אז תאמרו שכולם רואים שחורות? לא, אני מסרב להגדרה זו. זה בדיוק מהותו של ניתוח סיכונים. ובל יבוא איש ויאמר שאין מקור לדאגה! יעיד האסון של פיצוץ אסדת הנפט במפרץ מקסיקו עד כמה יש מקום לשאלות ומערכות בטיחות...

סיכום
קוראים יקרים. אסתפק בהיבטים אלה למרות שהרשימה עוד ארוכה.
אני חוזר ומבהיר - איתור מקורות אנרגיה נקייה לישראל הם יעד חשוב למדינה. אנרגיה סולארית, רכבים חשמליים, גז מהים - הם כולם ביטויים לכך. אילו לפני תחילת קידוחי ההפקה הניסיוניים, פרויקט זה יעבור בדיקה מעמיקה ויסודית ולאחריה, אם יינתן מענה מלא לכל השאלות והחששות , ותועמדנה מערכות בקרה ניטור ופיקוח יעילות ואובייקטיביות. או אז, אם הקידוחים יעברו בהצלחה ואפילו יעברו להפקה מסחרית, לפחות נדע שנקטנו בכל הבדיקות והבקרות הנדרשות ולא גורמנו במו ידנו לאסון לאומי. ניוותר רק עם השאלה של המחיר הערכי והסביבתי והאם מקור זה וטכנולוגיה זו אכן עומדת בקריטריונים של טכנולוגיה ידידותית לסביבה כקודמותיה. בכל מקרה יש לזכור כי הפקת דלקים מפצלי שמן נקראת בעולם "גירוד תחתית חבית הנפט". מדובר במשאב מתכלה, עתיר מזהמים, המופק במחיר סביבתי כבד מנשוא. אבל אם יוכח אחרת. נשמח כולנו.

אבל עד עתה, זה לא מצבנו, ובשבועות האחרונים ככל שאני מעמיק בנושא, ובמיוחד אחרי שקראתי את מאמרו של מר ברטוב, אני לא יכול שלא להעמיד דברים על דיוקם, ולהציב את כל השאלות שדורשות מענה, אל מול הגופים המקצועיים, אל מול מערכות השלטון ואל מול החוק עצמו – אל מול כולם. משום שאם רק חלק מהחששות הללו נכונים, המחיר שיגבה מאיתנו ומילדינו, ולדורות רבים עשוי להיות כבד מנשוא.


מחירי סחורות
מדדי נפט וזהב
EIA today in energy