במשרד התשתיות דאגו לתת הטבה כלכלית נאה – חשמל ללא תמורה בשווי של מיליוני שקלים בשנה – לחברה שבשליטת סמי ועידן עופר, כל זאת מבלי שאלו נדרשו לשלם תמלוגים כלל. כך חושף עמיר בן-דוד במוסף "ממון".
הסיפור הפעם נוגע לחברת רותם-אמפרט, מקבוצת כימיקלים לישראל. החברה עוסקת, בין השאר, בכריית סלעים מיוחדים שנקראים פצלי שמן, ומשמשים כדלק להזנת תחנת כוח אשר מספקת כעשרה אחוזים מצריכת החשמל במפעל.
החברה כלל איננה משלמת תמלוגים למדינה עבור כריית אותם סלעים – שהינם אוצרות טבע של המדינה. אם המתקן הזה פועל כל ימות השנה, שווי החשמל שהוא מספק לחברה יכול להגיע לכ-15-10 מיליוני שקלים בשנה. ואם לא די בכך, מדובר בתחנה שפולטת מזהמים בהיקף מתואם דומה לפליטת מזהמים מתחנות כוח פחמיות, שהן מהמזהמות שקיימות.
לפני כעשרים שנה החליטו בישראל, כמו במדינות אחרות בעולם, לנסות להשתמש במקור אנרגיה חלופי לנפט (הגז הטבעי עוד כמעט לא נלקח אז בחשבון). הנפט כידוע נוצר בבטן האדמה לאורך מיליוני שנים כתוצאה מהתפרקות חומרים אורגניים, אבל הקרקע מכילה גם "שלב ביניים": סלעים מלאים בחומר אורגני שעדיין לא עבר את כל תהליכי הגיבוש לנפט ונקראים "פצלי שמן". הרעיון הוא להוציא מהסלעים הללו, שבישראל יש כמויות גדולות מהם בנגב ובשפלה, את החומר שהיה הופך בעתיד לנפט ולקצר את התהליך.
כדי לבחון את הרעיון הקימה המדינה כנהוג באותם ימים חברה ממשלתית שנקראה פמ"א (פיתוח משאבי אנרגיה) שבה היו שותפים בתי הזיקוק, חברת חשמל וכימיקלים לישראל – כולם היו אז בשליטת המדינה – לצורכי ניסוי ופיילוט. כימיקלים לישראל, שהמדינה נתנה לה זכויות לכרות עוד ועוד מאדמת הנגב באופן שגורם נזק מתמשך לטבע, כרתה וכורה גם כיום את פצלי השמן במכרה פתוח, ואלה הועברו לשריפה בתחנה שיכולה להפיק כ-6.5 מגה וואט חשמל.
אחרי כעשור החליטו חברת חשמל ובתי זיקוק שאין להם עניין להמשיך בפרויקט הזה, והמדינה החליטה שהתחנה, שעדיין הוגדרה כניסיונית אך הפיקה חשמל באופן קבוע, תועבר לידי כימיקלים לישראל. למרות שהחברה כבר הייתה אז, בראשית שנות האלפיים, בידיים פרטיות, במשרד התשתיות החליטו שהיא תוכל להמשיך לכרות את הדלק לתחנה מבלי לשלם כל תמורה למדינה. לא לפי חוק הנפט שמצריך תמלוגים של 12.5 אחוזים, ואף לא לפי חוק המכרות (לפיו ניתן ההיתר במקרה זה) שבו נקבע כי תמלוגים על פצלי שמן יהיו 2 אחוזים מערך החומר.
מנתוני המשרד להגנת הסביבה עולה עוד שתחנת כוח מהסוג הזה היא מהמזהמות ביותר שקיימות, וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את הזיהום שמתרחש במהלך פעולות הכרייה עצמה והובלת החומר למפעל שבמישור רותם. הנתונים מצביעים על-כך שהתחנה פולטת פי 3 ופי 2 תחמוצות גופרית וחנקן (בהתאמה) וכמעט פי 4 גזי חממה מדיזל גנרטורים.
התחנה אמנם קטנה באופן משמעותי מתחנות כוח גדולות, אבל השוואה מתואמת להקפי פליטה שעשו במשרד להגנת הסביבה לבקשת "ממון" מגלה שהתחנה הזו פולטת רמות זיהום דומות לתחנות כוח פחמיות. כדאי לדעת שמדובר בתחנה מאוד לא יעילה: לטענת אנשי רותם עצמם כשליש מייצור החשמל שלה בכלל מיועד לצורכי הפעלתה של התחנה עצמה.
ברותם-אמפרט טוענים שגם היום, עשרים שנה אחרי הקמתה, התחנה היא בעצם מתקן ניסיוני שכמעט אינו מביא רווחים, וטוענים עוד כי אם הם יפסיקו להפעילה המדינה תאבד את כל הידע שנצבר לאורך השנים. אבל, אם מדברים על רווח והפסד ראוי להכניס לחישוב גם מרכיבים נוספים כמו שווייה של התחנה, וכן רווחים שמתקבלים משימוש בשאריות שנותרות לאחר שריפת הדלק – שנמכרות לאחר מכן כמצע לחתולים ולרפתות. מדובר בשימוש חוזר ב-80 אלף טון בשנה, מתוך סך 400 אלף טון שהחברה כורה בשנה. בנוסף, בעתיד אם תרצה להשתתף בפרויקט כזה בעולם, גם הידע שצברה שווה כסף.
מרותם אמפרט נמסר בתגובה: "המתקן הניסיוני המדובר מייצר כ-4 מגה-ואט חשמל נטו וקיטור תעשייתי. הוא הוקם והופעל למטרת פיתוח הידע ולא למטרה מסחרית. משום כך, פמ"א מעולם לא נדרשה על-ידי המדינה לשלם תמלוגים עבור השימוש בפצלי השמן, וכך כמובן היה הדבר גם לגבי רותם. ראוי לציין כי גם היום רווחיות המתקן גבולית וכי רותם בוחנת את המשך השימוש בו. המתקן עומד באופן מלא בכל תקני הפליטה לאוויר שנקבעו ברישיון העסק. המתקן מספק 11-7 אחוזים בלבד מצריכת החשמל במפעל שבמישור רותם.

"בשלהי שנות התשעים, בשל הצורך המיידי שנוצר להשקיע מיליוני שקלים בשיקום המתקן ובשל העובדה כי תפעולו היה גירעוני, נענתה רותם לבקשת המדינה לקלוט את המתקן אצלה, על עובדיו, ולהמשיך להפעיל אותו, וזאת על מנת שהמדינה לא תאבד את הידע שנצבר בתחום מיצוי פצלי שמן, שבפיתוחו הושקעו מאות מיליוני שקלים. המדינה זכאית בכל עת להורות על העברת המתקן לגורם אחר".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי "המשרד מתנגד להרחבת השימוש בישראל בפצלי שמן בשריפה ישירה. עם זאת, פליטת המזהמים מהמתקן ברותם אמפרט עומדת בתקנים המתקדמים ביותר באירופה".
משרד התשתיות: "על מנת להבטיח שהידע והניסיון שנצברו במהלך שנות התפעול של פמ"א לא ירדו לטמיון, העניקה המדינה במסגרת הפירוק וחלוקת הנכסים את הזכות להוסיף ולתפעל את תחנת הכוח הקטנה 6) מגה ואט) לכיל. חוזה הכרייה, אשר נועד למחקר ולפיתוח, לא כולל תמלוגים".