משה שחל, שר האנרגיה השני של מדינת ישראל, מעלה זיכרונות – בשיחה מיוחדת ל-Energianews.com כיצד הוחמצה ההזדמנות להקמת תחנת כוח גרעינית בארץ – כבר לפני למעלה מ-25 שנה – וחושף מי האישים שהיו מעורבים בפרשה הזאת. ולא תאמינו: גם מוסקבה רצתה למכור לישראל כור גרעיני, הרבה לפני איראן.
==
מאת אלכס דורון
אווירה חגיגית במיוחד שררה במשכן הנשיא בירושלים באותו ערב של 1984, כאשר הוצגה ממשלת האחדות ושריה התייצבו לצילום המסורתי. לצד ראש הממשלה שמעון פרס עמד הנשיא חיים הרצוג ולידו שר האנרגיה השני של מדינת ישראל,עורך-הדין משה שחל, שגם היה מעורב בהשגת כל ההסכמים עם הליכוד להקמת "ממשלת הרוטציה".
"תוך כדי הטקס, נזכר שחל, הוציא פרס מכיס פנימי במקטורן שלו פיסת נייר. מברק. המלים היו מודגשות בדיו אדומה. הכותרת: 'סודי ביותר, כמוס, לעיניך בלבד!'. פרס אפשר לי לקרוא ואני, לא אשכח זאת, נדהם ומשתומם. זה היה מברק ברכה מנשיא צרפת פרנסואה מיטראן, ידיד אישי של פרס ובו נאמר: 'שמעון מון-אמי', כמתנה אישית ממני, מצרפת, לרגל המינוי לראש ממשלת ישראל, אנחנו מוכנים למכור לכם תחת כוח גרעינית ליצור חשמל".
"ופרס, קורן מאושר, אמר לי: 'הנה האתגר הגדול הראשון שלך. אני הקמתי את הכור בדימונה – ואתה תקים את תחנת הכוח הגרעינית הראשונה לישראל'. הפשלתי שרוולים ויצאנו לדרך".
זמן קצר לאחר הטקס, נזכר שחל, הגיע לישראל מנהל המכירות של חברת Framatom הצרפתית, אגב יהודי ממוצא אלג'ירי בשם אבודראם. אחר-כך הגיעה קבוצת מהנדסים צרפתית כדי לבדוק את היכולות הטכנולוגיות של ישראל, את התשתיות וגם כדי לאתר את המיקום הדרוש לתחנה. "הוקמה קבוצת עבודה משותפת לצרפתים ולחברת החשמל של ישראל ובהשתתפות מומחי המכון הגיאולוגי. השטח שנקבע לכך היה באזור שיבטה בנגב (שחל: ולא חלוצה כפי שזכור לעוזי עילם, לשעבר מנהל הועדה לאנרגיה אטומית, בראיון שנערך איתו). נקבע שהמתחם כולו מוקפא ויישמר במיוחד למטרה הזאת ולא ישמש לצרכים אחרים".
"בארוחת ערב שבה השתתף אבודראם, במסעדת 'אלהמברה' המיתולוגית, הגשתי לו במתנה ספר שחיבר סבו, רב חשוב בקהילה היהודית של אלג'יר, עטוף בכריכת עור הדורה. הוא התרגש עד דמעות וזמן קצר לאחר מכן הוזמנתי רשמית בידי ראש ממשלת צרפת דאז פאביוס לביקור בפריס על פי כל כללי הטקס. באותה תקופה הייתה ישראל שרויה במשבר כלכלי חמור. קופת האוצר הייתה ממש ריקה. אבל בפגישה עם בכירי חברת Framatom שאליה גם הוזמנו חמישה בנקאי הצמרת של צרפת, הציעו המארחים – שרצו מאד שישראל תהיה לקוחה בנושא כורי הכוח הגרעיניים לחשמל – שצרפת תעמיד אשראי נדיב בתנאים מיוחדים למימוש הפרויקט".

-על איזה כור דובר אז?
שחל: "בפגישה עם ראש ממשלת צרפת לוראן פביוס דובר על הדגם של 950 מגה-וואט ודיברו איתנו על מכירת שני כורים, כל-אחד מפיק 950 מגה-וואט כך שכאשר אחד מתודלק, ולכן מושבת – האחר ממשיך לייצר חשמל. היקף הפרויקט היה 1 מיליארד דולר לכל כור. לאחר שהדגם הוצג נפגשתי עם שר החוץ הצרפתי דאז, דיומא, שבדיוק חזר ממוסקבה מטקס ההלוויה של מנהיג בריה"מ-דאז ברז'נייב. השיחה התנהלה על המימון . הצרפתים לא הסתירו את העובדה שהם יוצאים מגדרם להיות מעורבים בפרויקט ואפילו הציעו דחייה של עשר שנים בהחזר התשלום בעד קניית הכורים ובריבית נמוכה במיוחד של 4%."

ומה קרה בעקבות השיחות הללו בפריס?
"יחד עם חברת החשמל והועדה לאנרגיה אטומית (שבראשה עמד אז ד"ר גדעון פרנק) ובשיתוף מהנדסי הטכניון, הוקמה ועדה מיוחדת שהתמקדה בחקר ההיתכנות של הפרויקט. מנכ"ל חברת החשמל, יצחק (חקה) חופי נסע לפריס לפגישות עבודה עם מהנדסי Framatom. שנה נמשכה העבודה המשותפת הזאת. והנה בוקר אחד, קיבלתי טלפון מפריס, מ-'חקה' ובו הודיע לי כי ממש לפני שהועמסו על מטוס אל-על ארגזים ובהם כל המסמכים ההנדסיים, הפיננסיים והאחרים הקשורים בפרויקט התחנה – הגיע שליח מיוחד ומסר מכתב מראש ממשלת צרפת – ז'אק שיראק, שמודיע כי כל המהלכים נעצרים מייד".
-מה קרה?
"זמן מה לפני כן היו בחירות בצרפת, ז'אק שיראק נתמנה ראש ממשלה. פרס הגיע אליו לביקור רשמי בפריס. הם קיימו שיחה בארבע עיניים וכשחזר פרס לישראל, סיפר לי כי יש תפנית אצל הצרפתים לגבי כל העניין. שיראק אמר לו כי צרפת מוכנה לספק את הכורים, אבל יש לה עניין הנוגע לאינטרסים שלה בעיראק וגם בסעודיה. היא התחרתה אז בבריטים על עסקת-נשק ענקית, 20 מיליארד דולר לסעודיה, ואילו בעיראק רצתה צרפת להקים מחדש את הכור הגרעיני לאחר שזה הופצץ על-ידי חיל האוויר הישראלי ב-1981, בעת ממשלת מנחם בגין. שיראק אמר לפרס כי מדובר בכור לצרכי שלום, רק 35 מגה-וואט, והוא ביקש שישראל תיתן ברכתה לבניית הכור הזה מחדש. כשפרס סיפר לי זאת, שאלתי אותו: 'ומה ענית לשיראק? והוא ענה כי עיראק אינה זקוקה לכור גרעיני, כי יש לה נפט לתחנות כוח. ולכן ישראל אינה יכולה לתת ברכתה לנושא כזה כאשר מדובר בעצם בכור למטרות אחרות".
שחל נזכר כי באותה שיחה עם פרס שאל אותו מי עוד נכח בפגישתו עם שיראק ולכן ביקש שיפנה מיד לשיראק מכתב (סודי וכמוס) בו ייאמר כי 'למען הסדר הטוב' ויפרט את הסיכום מאותה שיחה בארבע עיניים ביניהם שישראל מתנגדת לאספקת כור גרעיני לעירק. "אמרתי לפרס כי לא יעבור זמן רב ופרטי השיחה הזאת עם שיראק ידלפו החוצה".
בעקבות זאת זימן שחל את המדען הראשי במשרד האנרגיה דאז אמנון עינב שניסח את המכתב בצרפתית שהועבר לפריס. "ואמנם שנתיים אחר-כך, עוזי לנדאו, אז ח"כ מהליכוד הציג שאילתא בכנסת בנוסח זה: 'האם נכון שבפגישה שהייתה לפרס עם שיראק הובעה הסכמה או הובעה הסכמה בשתיקה שצרפת תוכל לבנות מחדש בעיראק את הכור הגרעיני שהופצץ ונחרב ב-1981'?" מכתב פרס לשיראק היה התשובה לשאילתא.
"זמן קצר לאחר ששיראק הכשיל למעשה את פרויקט תחנת הכוח הגרעינית" - ממשיך שחל – "קיבלתי שיחת טלפון מיקותיאל (קסיל) פדרמן הבעלים של רשת מלונות 'דן',שהיא גם  שותפה ב'אל-אופ' שגם הייתה בקשרים עסקיים שונים עם ממשלת שוויץ. הוא זימן אותי לפגישה עם נשיא תאגיד הענק ABB – שותפות של שווייץ, גרמניה ושבדיה שהתמחתה בתחום החשמל וגם בנתה כורים. לשוויצרים נודע שישראל מגלה עניין בכורי כוח גרעיניים והם היו מעוניינים להציג פיתוח של מודל חדש משלהם, בטכנולוגיה מיוחדת HTR (High Temperature Reactor) והם אף היו מוכנים לשתף-פעולה עם ישראל כדי לשכלל את הכור הזה. הודעתי שאני מוכן לשקול את הנושא והלכתי להציגו לפני פרס, יצחק שמיר ויצחק רבין. השלושה הציעו שננסה לבדוק – והשוויצרים אכן העבירו מכתב שבו פירטו את תוכניתם".
-ומה נאמר באותו מסמך – שאתה מכנה 'נון-פייפר' (נייר לבן)?
"השוויצרים הציעו שהפיתוח יבוצע בדרום-אפריקה".
-ומה השבת על כך?
"באתי לפרס שמיר ורבין ואמרתי שכדאי לחשוב על כך אבל המלצתי שהדבר לא יבוצע ב-'מחתרת' ולא בדרום-אפריקה (אז תחת משטר האפרטהייד ותחת חרם עולמי). הדגשתי שמדובר בכור כוח אזרחי וכי ישראל מוכנה להטיל על עצמה את המגבלות הקשורות בכור כזה ושאין לכך כל קשר עם האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני--NPT. בעקבות זאת גם פגשתי את נשיא ABB ,לויטוילר שמו. אגב: בהתייעצות עם 'חקה' חופי הוא היה סקפטי. החלטתי להיעזר ביועץ בעל שם עולמי בתחום האנרגיה הגרעינית והשוויצרים המליצו על פרופסור קוהן, יהודי, שנחשב לאבי האנרגיה הגרעינית של שווייץ. שכרתי אותו כיועץ בתשלום ובאתי לפגישת עבודה שנערכה בצוג, שווייץ. פרס, אז שר החוץ, הורה לי לכתוב את פרוטוקול השיחה. הוכנסתי לחדר ישיבות גדול ומארחי שאל את אחד העוזרים האם באתי לבד והיכן שאר חברי המשלחת מישראל. אחר כך סיפר כי שבוע קודם הגיע אליו שר האוצר הסעודי ועמו משלחת של 34 איש... הענקתי לו במתנהמנורת שמן  עתיקה יפה והוא התרגש מאד. בעקבות אותה שיחה שלח לישראל את בתו להיות מתנדבת בקיבוץ. קשרנו קשרים ברמה אישית. בשיחה אמרתי לו שאם נעשה פיתוח בתחום הזה הוא יהיה בשקיפות מלאה, כי מדובר בנושא אזרחי. הדגם שהשוויצרים עבדו עליו וביקשו את הסיוע בשיכלולו בעבודה משותפת, היה של 500 מגה-וואט ובין יתרונותיו הבולטים: הוא היה בעל רמת בטיחות גבוהה, לא מבוסס על מוטות דלק אלא על כדורים בגודל כדור-טניס של קובאלט ולא אורניום. כור כזה כבר פעל בגרמניה".
-ואיך התפתחה השיחה עם לויטוילר, נשיא ABB?
"תוך כדי הפגישה, הוא הרים טלפון ללשכת קנצלר גרמניה דאז הלמוט שמידט וסיפר לו על הרעיון לשתף פעולה עם ישראל בפיתוח הכור הזה. בפרויקט הפיתוח היה צריך להשקיע מצד ישראל 3.5 מיליון דולר שהוקדשו לכך מתקציב משרד האנרגיה וחברת החשמל והועדה לאנרגיה אטומית אמורה הייתה ללוותו באופן צמוד".
שתי פגישות נוספות נערכו בהקשר לפרויקט הזה ובשנייה השתתפו בנוסף לשחל כשר אנרגיה גם בכירי הצוות של חברת החשמל ובראשם יצחק (חקה) חופי וגם ראש הועדה לאנרגיה אטומית גדעון פרנק. "דובר בה בעיקר על הצד הכספי" מדגיש שחל. "השוויצרים דיברו על בניית שני כורים כל-אחד של 500 מגה-וואט שייצרו חשמל בישראל. הם הדגישו שהם מכירים בחיוניות הדבר עבור משק החשמל והתעשייה הישראלית. לאחר הפגישה הזאת נערכה ארוחת ערב חגיגית בביתו של אחד מבעלי ענק השוקולד השוויצרי 'סושארד' בטירתו המפוארת בציריך. נכחו בה גם ברונית פון בראון, איל נפט מטקסס ופרופסור שינדלר שהיה הבורר השוויצרי בפרשת טאבה (המחלוקת בין ישראל למצרים על שטח קרקע ליד אילת – א.ד.). באותה פגישה, בשיחה בארבע עיניים בספריית המארח כשהוא מציג את הנושא כ-'עניין תיאורטי ואינטלקטואלי', רמז בעצם שינדלר מה יהיה לדעתו פסק הבוררות (ישראל הפסידה)".
עברו חודשים אחדים מאותן פגישות ושחל שב ונפגש שוב עם לויטוילר נשיא ABB "אבל אז פתח המארח ואמר: 'אני מאד מצטער אבל יש לי בשורה לא טובה בשבילך. בגלל התחזקות מפלגת 'הירוקים' בגרמניה היא לא תמשיך להשתתף בפרויקט הפיתוח של הדגם הזה"
-ואיך הגבת?
"אבל למארחי גם הייתה הפתעה. הוא סיפר כי קיים שיחה עם לא אחר מהנשיא האחרון של בריה"מ (לפני שהתפרקה) מיכאיל גורבצ'וב וזה היה מוכן למכור לישראל כור כוח גרעיני לחשמל של 500 מגה-וואט. נדהמתי, אבל עניתי לו כי ההצעה יוצאת דופן מאחר שאין לישראל יחסים עם בריה"מ, אבל מארחי אמר כי קיים שיחה אישית על כך עם גורבצ'וב ואפשר יהיה להסדיר הכול".
"הזמנתי את לויטוילר להגיע לישראל אבל הוא שלח את סגנו, פון-קרבן שנחת בארץ במטוס פרטי בשבת ועוד במוצ"ש הבאתי אותו לראש הממשלה, יצחק שמיר. שמיר הציג שאלות והרים גבה, אך הסכים ששחל ימשיך לבדוק את הנושא. בעקבות "התרגיל המסריח" התפרקה בסמוך לכך ממשלת האחדות ופרופ' יובל נאמן התמנה לשר האנרגיה. שמיר ביקש מיובל נאמן לבחון את הנושא. נאמן היה בעד הכור.
"כאן נכנס לתמונה המיליארדר ברוס רפפורט, ידיד אישי של שמעון פרס, החי בשווייץ והוא הביע נכונות להסדיר את כל הנושא עם גורבצ'וב שאותו הכיר אישית. נאמן ביקש משחל לנסוע לפגישה בנושא זה עם רפפורט – שהציע להטיס אותו על חשבונו. שחל נענה בתנאי שיישא בעצמו בכל הוצאות הטיסה והשהייה בז'נבה ושיתלווה אליו נציג שר האנרגיה".
-ונסעת לפגוש איתו?
"כן. באתי לביתו. היה זה בחנוכה. רפפורט אמר כי הוא מוכן להסדיר את כל העסקה עם הרוסים עבור עמלה של 5% שמגיעה לו. כאן עצרתי את השיחה והודעתי שיש הנחייה חד משמעית – ואני פעלתי להוצאתה – שאין לשלם עמלות ביניים לאנשים בכל מה שנוגע לפרויקטים לאומיים".
וכיצד הגיב רפפורט?
"כשחזרתי לארץ סיפר לי יובל נאמן שרפפורט כועס עלי בגלל עמדתי".
זמן קצר לאחר מכן נסעו יובל נאמן ויצחק מודעי (שר התכנון) למוסקבה ודיברו עם גורבצ'וב על הכור הגרעיני. הוא הדגיש בשיחה שבריה"מ מוכנה לספק כור כזה לישראל. "אבל מיד אחר כך סיימה הממשלה את כהונתה. רבין שב להיות ראש ממשלה ואני חזרתי להיות שר האנרגיה (וגם שר המשטרה) והגעתי למוסקבה יחד עם אמנון עינב בביקור משולב כשר האנרגיה וכשר המשטרה. הביאו אותי למכון האנרגיה הגרעינית קוטצ'וב. הרוסים ממש 'מתו' למכור לנו כור כזה תמורת מקדמה של 50 מיליון דולר בלבד. בביקור במכון הציגו דגם קטן של הכור המיועד שגם פעל. הגעתי לביקור הזה מיד לאחר שסיירתי באזור צ'רנוביל, עדיין תחת הרושם הכבד של האסון שהתרחש שם 4 שנים קודם לכן. במכון המוסקבאי הלבישו אותנו בחלוק של רופאים בלבד. שאלתי את עינב: והיכן אמצעי הגנה מקרינה? – אבל המארחים אמרו שלא צריך...
"חזרתי הביתה וסיפרתי לרבין וגם לפרס על תוצאות הביקור. פרס אמר אז כי נראה לו שמסיבות הקשורות במצב הבינלאומי אין זה הזמן המתאים ללכת על פרויקט שכזה. גם רבין, שבכהונתו הראשונה היה בעד אנרגיה גרעינית לישראל – התקרר. בכך למעשה בא הקץ לסיפור המפותל הזה של אנרגיה גרעינית אזרחית לישראל – וכל הנושא נכנס להקפאה עמוקה. פרס עוד השתעשע ברעיון להציע למצרים להקים כור משותף על הגבול כדי שיספק חשמל לישראל וגם למצרים – אבל קהיר לא התלהבה".
-כשאתה מסכם לעצמך את פרטי הפרשה מה אתה אומר עתה?
"אלמלא שיראק – שהיה פרו-ערבי באופן ברור ( ויש אומרים אפילו קיצוני, גם כראש ממשלה כאשר היה האחראי לאספקת הכור 'אוסיראק' שהופצץ ב-7 ביוני 1981 בידי חיל האוויר – א.ד.) וגם כנשיא צרפת - ששם לנו מקל בגלגלים – הייתה לישראל כיום תחנת כוח גרעינית טובה. ואני נחרץ בדעתי בעניין הזה באופן חד משמעי".