השותפות במאגר הגז הטבעי תמר פנו לפני כמה שבועות למשרד התשתיות בבקשה שיאשר להן להקים נקודת קליטה נוספת לגז שיזרימו לחופי ישראל, נוסף על זו שבאשדוד. הסיבה לכך היא התחזיות האופטימיות, שלפיהן נפח הגז השנתי שיזרימו מהמאגר יהיה גבוה מהקיבולת שבצינור הקיים, המגיע לאשדוד ממאגרי ים תטיס מול חוף אשקלון. כך מדווח היומון "דהמרקר".
לפיכך הציעו השותפות להניח צינור גז נוסף בחוף קצא"א שבאשקלון, ובמשרד התשתיות נוטים לאשר את הבקשה. עם זאת, חוות דעת מקצועיות שהוגשו בעבר למשרד המליצו על הנחת צינור הגז ממאגר תמר אל מישור החוף הצפוני של ישראל - כדי לא לרכז את כלל אספקת הגז הטבעי למשק הישראלי באזור אחד בדרום, ועוד כזה הנמצא בטווח הרקטות מרצועת עזה.בכירים במשרד התשתיות ציינו כבר בעבר שקיים צורך בנקודת קליטה צפונית, ואף הגדירו את ריכוז צינורות הגז בדרום "איום ביטחוני אסטרטגי". כיצד, אם כן, שינו את דעתם? תחזית אופטימית
לאחר ביטול התוכנית המקורית להזרמת הגז מתמר לחוף דור שבמישור החוף הצפוני, החליטה מפעילת הקידוח, חברת נובל אנרג'י האמריקנית, לנצל את מתקן הפקת הגז הטבעי הקיים של ים תטיס מול חופי אשקלון. זאת, כדי להעביר דרכו את הגז מתמר לתחנת קליטת הגז הקיימת בחוף אשדוד, באמצעות הצינור התת ימי הקיים בין ים תטיס לאשדוד.
מאגרי ים תטיס (מארי B), 17 ק"מ מערבית לאשקלון, מספקים כיום למשק כ-3 מיליארד מ"ק (BCM) של גז בשנה, והגז במאגר צפוי לאזול ב-2013. תוכנית הפיתוח של נובל כללה, לפיכך, הקמת אסדה נוספת על זו של ים תטיס והנחת צינורות תת ימיים מתמר, לאורך 140 ק"מ עד ים תטיס, במקום 90 ק"מ עד מישור החוף הצפוני. על פי המתוכנן, עבודות הפיתוח יחלו ב-2011. הפרויקט צפוי, לדעת נובל, להסתיים כבר ברבעון הרביעי של 2012.
באשר למאגר תמר, הודיעה נובל כי הזרמת הגז תבוצע מחמש בארות (כולל השתיים שכבר נקדחו במבנה), וכל באר תוכל להפיק כמות מרשימה של 200-250 מיליון קוב/רגל ליום, כלומר, תפוקה שנתית של BCM 12-9.5. עם זאת, הצינור הקיים בין אסדת ים תטיס לבין תחנת הקליטה בחוף אשדוד, וכן תחנת הקליטה עצמה, מוגבלים לקיבולת של כמיליארד קוב/רגל ביום בלבד - כלומר, לאספקה מרבית של 10 BCM בלבד בשנה, בהנחה שהגז מוזרם במשך השנה בכל שעות היממה. משום שהמשק הישראלי לא צורך גז במשך כל שעות היממה, אלא בעיקר בשעות היום, נדרשות ספקיות הגז למנגנון סווינג, המאפשר בתשתית הקיימת הזרמה של 7-6 BCM בשנה בלבד. אם השותפות יתחייבו למכירת גז בנפח שנתי גבוה יותר, התשתית הקיימת לא תוכל לאפשר זאת.
ואכן, בחלוף הזמן התברר כי שותפות תמר עשויות להגיע לקצה הקיבולת של התשתית הקיימת מהר משחשבו תחילה. זה כשנה מנהלות השותפות משא ומתן למכירת 2.7 BCM בשנה לחברת החשמל. במקביל, הן מנהלות משא ומתן למכירת 0.34 BCM בשנה לתחנת הכוח המתוכננת של דליה אנרגיות עם אופציה להכפלת האספקה ל-1.1 BCM בעתיד. בנוסף, חתמו השותפות על הסכם עקרונות לאספקת 0.16 BCM לתחנת הכוח של דימונה סיליקט עם אופציה להכפלת הכמות. תמר מנהלת גם מו"מ מתקדם עם החברה לישראל לאספקת 2.2 BCM לשנה, שישמשו לצורכי החברות הבנות של הקבוצה.
מגעים אלה, אם יתממשו לכדי הסכמים מחייבים, עשויים להביא את שותפות תמר באמצע העשור לאספקה שנתית של 6.2 BCM. ואולם, במקביל, פירסמה חברת החשמל לפני ארבעה חודשים מכרז נוסף לאספקת גז במקום פחם - למקרה שבו תסב לשימוש בגז כמה מיחידות ייצור החשמל שלה בפחם. מדובר במכרז לאספקת 2.24 BCM נוספים מדי שנה, אך החברה לא ציינה את מיקום התחנה אשר תוסב לגז.
לאחר שהחלה להיבחן האפשרות להסבת תחנת הכוח הפחמית המתוכננת באשקלון (D) לתחנה המוסקת בגז טבעי ובגיבוי פחם, ולאחר שהוחלט על מיקום קליטת הגז מתמר בדרום במקום בחוף דור - פחתו הסיכויים כי יהיה מדובר בגז אשר יחליף את הפחם בתחנת הכוח בחדרה, וגברו הסיכויים כי זה ייועד לאשקלון. למכרז זה היתה שותפות תמר היחידה שניגשה. הכרזתה כזוכה בו תגדיל את כמות הגז שתידרש לספק ללקוחות בישראל ל-8.4 BCM בשנה, כמות גדולה מכדי שתוכל התשתית הקיימת לשרת.
סיכון ביטחוני וטכני למדינה
לפיכך, הבחירה בחוף אשקלון עשויה לספק לשותפות תמר פתרון מהיר, זול ויעיל: ראשית, הקמת תחנת הקליטה מתוכננת לאתר קצא"א שבדרום אשקלון. מדובר באקס-טריטוריה סטטוטורית (שאינה כפופה להליכי רישוי סטנדרטיים), שתאפשר את זירוז הליכי רישוי הפרויקט. מה עוד, שבאתר כבר קיימת הכנה תשתיתית לתחנות קליטה נוספות, לצד זו של ספקית הגז המתחרה EMG, המוליכה אליו את הגז המיובא מאל עריש. שנית, עלות הנחת צינור תת ימי מאסדת ים תטיס לאשקלון לאורך כ-20 ק"מ ובמים רדודים תהיה זולה לאין שיעור לעומת עלות הנחת צינור תת ימי מן המאגר למישור החוף הצפוני - 90 ק"מ (לפחות) שמרביתם במים עמוקים. זאת, כאשר לא ברורה כלל ההיתכנות הסטטוטורית של מתקן קליטה במישור החוף הצפוני, לאור התנגדות היישובים להקמת תחנה שכזו בשטחם ולנוכח חולשת הממשלה. שלישית, סמוך לתחנת הקליטה המתבקשת באשקלון, עשויות שותפות תמר ליהנות בעוד כשש שנים מצרכן גז גדול - תחנת D של חברת החשמל - אשר עתידה לשרת את הצרכים השוטפים של משק החשמל הישראלי (base load), ולכן תזדקק לאספקה רציפה ואמינה של גז טבעי למשך מרבית שעות היממה.
אם תאושר הבקשה, צפויה עלות הפיתוח של מאגר תמר להתייקר בשנית בכ-500 מיליון דולר ולהסתכם בכ-3.5 מיליארד דולר. זאת, למרות הכחשות השותפות בעבר כי עלות הפרויקט תגדל. ואולם, הנחת הצינור הנוסף תאפשר לשותפות נובל אנרג'י (36%), דלק (31.25%), ישראמקו (28.75%) ואלון גז (4%) להרחיב באופן משמעותי את היקפי מכירות הגז מן המאגר כבר בשנים הראשונות לפרויקט - ולשפר באופן משמעותי את תזרים המזומנים שלו.
באשר לאינטרס הלאומי, לעומת זאת, התמונה שונה. הנחת צינור גז נוסף בטווח הרקטות מעזה מרכזת באזור פגיע אחד את כל מתקני תשתית הגז העיליים של מדינת ישראל: אסדת ים תטיס, תחנה לקליטת גז באשדוד ושתי תחנות לקליטת גז באשקלון. מעבר להגברת הסיכון הביטחוני, קיים סיכון טכני, מכיוון שמערכת הולכת הגז היבשתית שוב תידרש לנייד את הגז הדרוש במרכז ובצפון דרך הצינור התת ימי הבודד מאשדוד ועד חוף דור. חשיפה זו הופכת לסיכון מהותי במשק, שעשוי להתבסס בתוך שנים ספורות על שימוש בגז טבעי בשיעור של 70% לצורכי הפקת האנרגיה שלו.
במשרד התשתיות ערים לסכנה זו - ואף הביעו בעבר במפורש עמדה התומכת בצורך בהקמת תחנת קליטה צפונית. ייתכן שהנטייה במשרד להסכים לבקשת שותפות תמר מותנית בהנחת תשתית הולכת גז צפונית ממאגר לווייתן העתידי, אם אמנם יוכח כתגלית מסחרית. ואולם, בסוף השבוע סירבו במשרד להתייחס לדברים, והפכו את דרך ההתדיינות האסטרטגית לתמוהה עוד יותר