קובי מימון, עד לפני שנה יו"ר החברות וכיום על תקן יועץ עסקי המתגורר בגרמניה, וחיים צוף.הם חברי נפש מילדות, שגדלו יחד בשכונת רמת ורבר בפתח תקוה. קשה שלא להיות ספקן לגבי טענתו של צוף על כך שהוא לא יודע אם חברו הטוב שהתגורר באחוזת ענק בכפר שמריהו, שבה התארח צוף פעמים רבות, התעשר. כך חושף היומון דהמרקר.
הצמד צוף-מימון הוא חלק ממעמד חדש של טייקוני-על שנוצר בשנתיים האחרונות בשוק ההון הישראלי, כתוצאה מתגליות הגז בקידוחים בים וביבשה בשווי של מאות מיליארדי שקלים. אלה אנשי עסקים שאפשר לקרוא להם בני מזל, או בעלי חוש ריח מפותח, שקפצו לדרגת ברונים החולשים על המשאב היקר ביותר לאנושות כיום - אנרגיה לצורותיה.
בין יצחק תשובה, נוחי דנקנר, משפחת עופר, עופר נמרודי ושאר המשפחות העשירות במשק הישראלי, שאצו להשיג דריסת רגל בחברות המחזיקות ברישיונות קידוח, מימון וצוף הם הדמויות הפחות מוכרות בחבורה. במהלך השנים נוצרה לשניים תדמית של חתולי רחוב שעשו את הונם באופן לא ברור. הם התחילו ממכירת תמונות שמן שמקורן בסין, עסק המגלגל מחזורים גדולים של מזומנים, ומשם המשיכו לעסקים שונים, שכללו גם הלוואות בשוק האפור.
בשנה האחרונה הם אולצו לצאת מהצללים בגלל פרשה מהעבר שרודפת אותם. עורך דין עיקש בשם יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ', האחראים על פירוק חברה ישנה בשם קווי אשראי, ממשיכים לטעון כי בארונם של השניים יש שלד ענק - הדרך הלא כשרה שבה עברו חברות האנרגיה שבשליטתם לבעלותם לפני כ-15 שנה, טענות שעלו כבר לפני כעשור במסגרת תיק הפירוק של קווי אשראי. מול השלד שקם לתחייה, מסביר צוף מדוע לדעתו אין שמץ של אמת בטענות. גם לא בטענה שהועלתה לאחרונה בבית המשפט, שלפיה העבירו צוף ומימון לבעל השליטה לשעבר בקווי אשראי, יובל רן, 3 מיליון דולר מתחת לשולחן תמורת השליטה שלהם בחברה.
"כל הסיפור שמירון מעלה הוא סתם קשקוש. הוא רוצה לעשות צרות, כדי שבסופו של דבר תהיה פשרה, שיגידו לו - 'קח כמה לירות ועזוב אותנו'. יש תיקים הרבה יותר מסובכים מקווי אשראי שחוסלו תוך זמן קצר. איך מורחים כזה תיק על פני עשר שנים? פתאום לפני שנתיים, אחרי גילוי הגז, הוא (המפרק) מעלה טענות חדשות. השכר שלו נובע מהכסף שהוא מצליח לאסוף. הוא מקבל 20%. זו כל המוטיווציה שלו".
הוויכוח בין הצדדים מתנקז לשאלה מהי הגרסה הנכונה לשרשרת אירועים שהתרחשו לפני יותר מ-15 שנה, בין יוני 1995 לאוקטובר 1997. במהלך השנתיים האלו אירעו לא פחות משישה שינויי בעלות הקשורים לחברת אקויטל, שמחזיקה בשרשור בסדרת שותפויות גז ונפט - חנל, נפטא, ישראמקו ויואל, ובחברות הנדל"ן נצבא ואיירפורט סיטי.
ביוני 1995 החזיק צוף בפחות מ-5% בחברת אקויטל. אך עד אוקטובר 1997 הוא כבר אחז בקרוב ל-40% מהחברה. חברת קווי אשראי, שמפרקיה נלחמים כיום על החזרת חובותיה לנושים, הפסידה את אחזקותיה לטובת צוף.
רגע לפני שחברת קווי אשראי קרסה, וציבור נושיה התחיל לנבור בין חורבותיה לראות מה אפשר להציל כדי להשיב את כספו, נמכרה האחזקה של קווי אשראי בחברות הנפט והגז לידי צוף, שבדיעבד היתה יכולה לפתור חלק ניכר מבעיותיהם של הנושים.
השאלה המבקווי אשראי במועד המכירה:רכזית היא מי שלט  האם היה זה רן, שברח מישראל לאחר שהחברה התמוטטה? או שאולי היו אלו מימון וצוף, כפי שטוען מפרק החברה וכפי שבאחרונה, לאחר גילוי מרבצי הגז, טוען גם רן עצמו? במידה שטענתם של המפרק ושל רן תתברר כנכונה הם יוכלו לטעון שצוף ומימון בעצם מכרו את החברות לעצמם - והשתלטו על נכסי החברה שלא כדין. השאלה הזו עתידה להתברר בחודשים הקרובים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במידה שהצדדים לא יגיעו לפשרה. רן עשוי להגיע לישראל לראשונה מאז בריחתו בשנות ה-90 כדי להעיד במשפט.
מתמונות שמן עד לנפט
צוף ומימון חולשים על נכסי אנרגיה ונדל"ן עצומים, הן בישראל והן בחו"ל, אבל אף אחד לא יודע איך בדיוק הם צברו את הונם, מלבד העובדה שתחילת דרכם העסקית המשותפת היתה במכירת ציורי שמן, עוד בזמן שצוף שירת כלוחם בשייטת 13 בסוף שנות ה-70.
איך התחלת את דרכך העסקית?
"בחודשים האחרונים של השירות הצבאי הייתי יוצא בלילה, אחרי הצלילות בנמל חיפה, עולה לרכבת לתל אביב ומגיע לדירת הוריי בפתח תקוה. זו היתה דירה קטנה, אבל אוחסנו בה תמונות רבות - מהרצפה ועד התקרה. קבעתי מראש עם סיטונאים שבאו לדירה, ומכרתי להם תמונות גם ב-2:00. כל הלילה עבדתי ולמחרת בבוקר עליתי על רכבת בחזרה לחיפה, וישנתי כל הדרך. קובי, שמבוגר ממני בשנתיים, שהה אז בהונג קונג והיה אחראי על יבוא התמונות".

איך זה עבד?
"התמונות הן עסק די פשוט, אך אחד הדברים הכי קשים בו הוא הקשר עם הציירים בסין. העסקנו אלפי אנשים שציירו תמונות שמן על בד, אבל היה צריך לשמור עליהם שלא ייקחו את הכסף שקיבלו מראש ויברחו, דבר שקרה לפעמים".
צוף מסרב לדבר על הרווחים, ההכנסות, או שווי העסק המשותף של מימון ושלו, שפעל במשך כעשור - עד תחילת שנות ה-90, לדבריו. "אני לא זוכר כמה הרווחנו וגם אם תשאלו אותי עוד שבע פעמים, לא אזכור. אתה יודע מה היה מחזור הפעילות של יצחק תשובה כשהיה שיפוצניק?"

אתה לא זוכר את המיליון הראשון שלך?
"לא. כשספרתי היה כבר הרבה יותר".
שנות ה-80 היו ככל הנראה השנים שבהן עשה צוף את המיליון הזה. עסקי התמונות התרחבו לכל רחבי העולם - וכללו גם הרבה מאוד כספים במזומן. "עבדנו עם מזומן, כרטיסי אשראי, פנקסי צ'קים, כמו בעסק רגיל", טוען צוף.
באמצע שנות ה-80, בזכות תזרים המזומנים של עסקי התמונות, נכנסו צוף ומימון לעסקי השוק האפור. העסקים האלה הגיעו לכותרות בכלי התקשורת כשאחד ממקבלי ההלוואה - טייס קרב מהולל לשעבר שבתחילת שנות ה-80 הסתבך, שקע בחובות ופנה לשוק האפור - התלונן. לפי עדות אשתו, מימון וצוף הלוו לו 100 אלף דולר, ובמהרה החלו ללחוץ עליו.
פרשה נוספת, שבגינה התפרסמו השניים באמצע שנות ה-80, היתה מעצרם על עבירות של מטבע חוץ. השניים שהו לילה במעצר, ושוחררו בעזרתו של עו"ד אורי סלונים שייצג אותם. צוף ומימון מעולם לא התייחסו לסוגיות אלו.
מה קרה אז?
"קודם כל אני רוצה להבהיר שפרשת המעצר לא השפיעה עלינו בשום אופן. ב-1984 היה פיקוח על שוק מטבע החוץ. אמרו שהוצאנו כספים מישראל ללא אישור, אבל הדברים האלה התגלו כבדויים. זה היה פשוט עניין של כספים שיצאו במועד מסוים וסחורה שהגיעה במועד מאוחר יותר. לא הוגש שום כתב אישום.
"הטייס הוא אדם שבנה שני בתים בקיסריה, והיה צריך הלוואה. כל כך רציתי לעזור לו, עד שכמעט מכרתי את הבית של ההורים שלי כדי לתת לו את הסכום שביקש ללוות. התברר שהוא רימה את כל החברים שלו. זה יפה להגיד שהיינו לא נחמדים, אבל הוא פשוט הונה אותנו. ההלוואות היו עסק מצומצם מאוד שלנו. זה נעשה במסגרת חברה שעבדה עם חשבוניות, שרוב עיסוקה היה דברים אחרים, לא הלוואות. זה בהחלט לא היה עיסוק של שוק אפור, כמו שתיארו".
בגלל פרשות כאלה נוצרה לכם תדמית שלילית.
"כשאתה לא מגיב, כל אחד אומר מה שהוא רוצה ואנשים זוכרים מה שהם רוצים לזכור. אין בדברים שפורסמו עלינו במשך השנים שום דבר. מה חטאתי? איפה הזקתי? לקחתי דיווידנד של מיליארדים? גם הסיפורים על קובי, שאומרים שהוא נוכל, הם המצאות. תראה לי איש עסקים אחד שלא מעריץ אותו. סיפורים יש כל הזמן, אנחנו לא נמצאים במדינה שבה מפרגנים".
בתחילת שנות ה-90 החליט צוף לעבור להולנד, יחד עם אשתו ההולנדית וילדיהם. שם הוא נכנס לעסקי המלונאות, באמצעות הכספים שהרוויח בעסקי התמונות. הוא רכש בניינים והסב אותם לבתי מלון. כיום הוא הבעלים של 100 חדרי מלון באמסטרדם, שאת שוויים הוא מעריך בכ-35 מיליון יורו (על בסיס ההנחה ששוויו של חדר מלון ממוצע באמסטרדם הוא 350 אלף יורו). מלבד זאת, יש לו גם נדל"ן בגרמניה, ובישראל הוא מחזיק בקרקעות חקלאיות במרכז, בנדל"ן בפתח תקוה, בבית רחב ידיים בכפר שמריהו ובנכסים נוספים.
צוף רשום גם כבעל השליטה בחברת ישראמקו-אינק האמריקאית - המחזיקה כ-1,500 בארות נפט בארה"ב, עם מחזור הכנסות של 40 מיליון דולר בשנה. הוא מסרב בתוקף לומר מה שווי כלל הנכסים הרשומים על שמו. אפשר להעריך שמדובר ב-2 מיליארד שקל לפחות - שווי שעד היום יוחס למימון.
1995 היתה השנה המשמעותית ביותר לקריירה של צוף. במהלך שנראה כמו השקעה גאונית, הוא רכש תמורת 700 אלף דולר בלבד, לדבריו, את מניות חברת אקויטל - תאגיד אנרגיה ששווה כיום מאות מיליוני דולרים - שהיו אז בשליטת איש העסקים האמריקאי ג'ו אלמליח. את השליטה רכש יחד עם חברת קווי אשראי בשליטת רן. תחילת הדרך לא היתה חלקה: המניות נרשמו על שמו של רוברט ארקנס - אזרח בלגי שהיה בן הזוג של אחותו של מימון. לדברי צוף, ארקנס מימן את העסקה וכעבור שנתיים צוף, שהיה נציגו בישראל, רכש ממנו את המניות. תוך שנתיים החזיק צוף ב-76% מאקויטל בשותפות עם משפחת לבנת, המחזיקה ביתרת המניות. עד היום זוהו כל המהלכים האלה עם מימון, אבל לטענת צוף, כבר אז מימון היה רק שכיר.
בעסקי התמונות חלקתם חצי-חצי. בעסקת אקויטל כבר לא הייתם שותפים?
"חמש שנים לפני עסקת אקויטל הפסקנו להיות שותפים. קובי היה עסוק בדברים אישיים, ודרכינו נפרדו. לא הסתכסכנו, הוא עדיין החבר הכי טוב שלי. כיום אני בעל השליטה בחברות הנפט כי הזרמתי את התשלום הראשוני של 700 אלף דולר. בהמשך הזרמתי הרבה יותר כסף".
מאיפה הגיע הכסף?
"מעסקי התמונות ומהלוואות שלקחתי".
למה קובי לא הזרים כסף גם כן?
"לא יודע, אולי קובי לא יכול היה להביא את הכסף. אני הבאתי את הסכום ההתחלתי".
עו"ד ירון אלקוואי, המייצג את מימון, מסר: "התפקיד של מימון בחברות מקבוצת אקוויטל פורסם במהלך השנים בעשרות דו"חות כספיים ופומביים של חברות ציבוריות. על פי הדו"חות, הוא היה יו"ר בחברות האלו, שהבעלים שלהן, חיים צוף, התגורר בחו"ל".
הצהרתו של צוף כי אינו יודע מדוע מימון לא הזרים כסף לעסקת אקויטל נשמעת תמוהה, בוודאי לאור טענתו כי הם החברים הכי טובים. גרסתם של מעורבים אחרים בפרשה מגבירה את סימני השאלה. כך לדוגמה, עו"ד יורם זמיר, בנו של השופט העליון לשעבר פרופ' יצחק זמיר, שייצג ב-1995 את יועץ ההשקעות גונר אלדן, טען שלפני היווצרות הקשר בין רן לקבוצת מימון-צוף הציע אלדן למימון להשתלט על חברת הנפט יואל. לטענת אלדן, ברגע האחרון זנח אותו מימון לטובת שותפות עם רן.
בתצהיר שהגיש יורם זמיר, הוא טען כי מימון אישר באוזניו שהוא אמור לממן את מהלך ההשתלטות, וכי בשלב מסוים הועברו לחשבון נאמנות מיוחד 700 אלף דולר, אך הוחזרו לאחר יום, לאחר שמימון נסוג מהקשר עם אלדן. בחקירתו הנגדית בבית המשפט הגיב זמיר לטענתו של מימון, שלפיה לא היה מדובר בכסף שלו, ואמר "אני יודע שמימון עובד הרבה שנים באמצעות חברות, גופים ואנשים... אני לא חושב שיש משמעות לשם של החברה או האדם שדרכו עבר הכסף". בהמשך הזכיר זמיר את צוף כאחד החברים של מימון ש"עובדים בשביל אינטרסים". כיום מבטל צוף את הדברים ואומר "אני לא עובד בשביל מישהו אחר".
רן הוא דמות מפתח בסיפור. בסוף שנות ה-90 היו רבים בישראל שאיבדו אצלו את כספם. הוא היה מלך הבועה הבורסאית של תל אביב בשנות ה-90, פיננסייר שבתקופה קצרה הקים שמונה חברות בורסאיות ללא פעילות ממשית - גייס להן כספים והביא את רובן לפשיטת רגל. קווי אשראי היתה החברה הראשית של רן.
צוף מגדיר את רן כחבר, או ליתר דיוק, כחבר לשעבר. החברות בין השניים נמשכה גם אחרי שרן קרס ברעש גדול ונמלט מפני הנושים שלו עד יוסטון שבארה"ב - שבה הוא שוהה כבר יותר מ-15 שנה. באחרונה טען רן שהשניים המשיכו לתמוך בו ולהעסיק אותו. לדברי צוף, ב-2009 הם הפסיקו לדבר בעקבות סכסוך שפרץ ביניהם.
בראיון שהעניק לאמצעי התקשורת לפני כמה חודשים, האשים רן את מימון ואת צוף על שזנחו אותו ביוסטון כמנהל חנות רהיטים ונטשו את העסק. הוא סיפר גם על מסמכים שהפקיד אצל עורכי דין ברחבי העולם, הקשורים לנסיבות הסתבכותו ועשויים לסבך אחרים. רן הוסיף שכרטיס האמריקן אקספרס השחור שבבעלותו, המאפשר הוצאות בלתי מוגבלות, הועמד לו על ידי מעסיקיו. לאחר הראיון נפגש רן עם מפרקי קווי אשראי, ואישר בפניהם שהעברת הנכסים למימון ולצוף התבצעה במסגרת עסקה לא כשרה, שבה היו מעורבים גם כספי שוחד, טענה שהעבירו המפרקים לבית המשפט. כעת נראה שיש אפשרות שרן יגיע לישראל להעיד בבית המשפט, אם יצליח לגבש עם רשויות החוק עסקה, שלפיה הוא לא ייעצר בגין מעשים שנעשו בתקופת קווי אשראי.
התנהלותו של רן עוררה את השאלה אם מימון וצוף לא תמכו בו בכל השנים לאחר שנמלט, אך זנחו אותו כשנראה היה שפרשת קווי אשראי התיישנה - מהלך שעורר ברן רצון לנקום בשניים. הסכסוך ביניהם עלה מדרגה בשבוע שעבר: בעקבות מעצרו של רן בארה"ב בגין אי תשלום משכנתא לבנק, הוא טען שצוף ומימון עומדים מאחורי המהלך של הבנק. "אני לא בעלי הבנק למשכנתאות", מגיב על כך צוף. "לא אמרתי ליובל לקחת הלוואה או לזייף מסמכים. איך אני יכול להיות מעורב במשהו שלא קשור אלי בכלל?"
איך אתה מגדיר את היחסים שלך עם רן?
"היינו חברים טובים, גם אחרי שהוא ברח מישראל. עזרנו לו כי הוא היה חבר שלי. הייתי אתו בקשר, כי אני נוסע הרבה ליוסטון, לפעילות שלנו שם. נהגתי להתארח אצלו, הוא דאג לקחת אותי משדה התעופה, יחד עם אשתי והמשפחה, והוא גם בא לבקר אותי בהולנד. עזרתי לו בעסקים - מכרתי לו סחורה של תמונות ורהיטים. אבל הוא לא היה עובד שלי. נראה לכם שאתן לאיזה עובד, הכי בכיר, כרטיס אמריקן אקספרס שחור? רק הכרטיס עולה 1,500 דולר בשנה. חוץ מזה, צריך לזכור שליובל היה, וגם היום יש, אגו. הוא היה נותן שיקראו לו עובד שלי?"
מדוע מונה רן לנשיא ישראמקו בארה"ב לאחר בריחתו?
"הוא שימש כנשיא ישראמקו ארה"ב כשחברת קווי אשראי היתה אחת מהבעלים של פספורט (שמה הקודם של אקויטל, ש"ש וח"ע). כשקווי אשראי יצאו מהשליטה הוא הפסיק להיות נשיא".
אז כל השנים האלו, כשכולם תהו איפה רן, היית אתו בקשר ולא אמרת כלום, על אף שהוא פגע בכל כך הרבה אנשים?
"לא הכרתי את הסיפורים של קווי אשראי. כל המעללים של יובל שעליהם מדברים התרחשו לפני שהכרתי אותו. יובל שרמנטי באופן בלתי רגיל. הוא יכול לרמות מישהו ולהישאר חבר שלו. הוא יכול לנהל נגדך מאבק בבית משפט, ואז להגיד לך - 'עזוב, בוא נצא לחופש רק שנינו'".
אז מה בעצם קרה ביניכם?
"מקור הסכסוך הוא התסכול שלו. הוא רב אתי, לא אני אתו. הטענות שלו צצו עכשיו כי הוא נכשל בעסקים שלו. הוא מתכנן להגיע לישראל, והוא צריך מנוף לחץ, כדי שיוכל לחזור בשקט. הוא מדבר עכשיו על מסמכים שהוא החביא ברחבי העולם שנוגעים לפרשה. אלה רעיונות שהוא לקח מהסרט 'הפירמה' עם טום קרוז. ליובל היתה כל הזמן הרגשה של פספוס. יום אחד הוא אמר לי, 'מה אגיד לילדים שלי? אמרו עלי שאני חכם, אבל יצאתי טמבל. אני, הגאון, אין לי שום דבר'.
"הרי עד הרגע האחרון לפני שהוא עזב, עוד היה לו מרצדס ונהג. כשהוא קרס, אמרתי לו שהוא צריך לפטר את רני רהב כי הוא לא צריך יחצ"ן. גם המפרק יגלה בסוף שלא כדאי להתעסק עם יובל, שהוא משענת קנה רצוץ".
ייתכן שתגיעו בכל זאת לפשרה, כמו שהגעתם באמצע שנות ה-90?
"יובל יכול להרים טלפון עכשיו, ולהגיד לי 'מה העניינים? מה נשמע?', כאילו לא קרה כלום".
בטח תטרוק לו את הטלפון בפרצוף.
"למה שאטרוק לו ? אני מכיר את החיים".
יובל רן סירב להגיב לכתבה.
"ברור שהכל עבר דרכי"
באוקטובר העיד צוף בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בדיון בבקשת מפרקי קווי אשראי לעקל את נכסיו של מימון ושלו בחברות הנפט. המפרקים טענו שלאור התפטרותו של מימון מתפקידיו והדיווחים על עזיבתו את ישראל, יש חשש שינסה להבריח נכסים. בעדותו התייחס צוף לראשונה ליחסיו עם מימון וטען שהוא לא שותף שלו. "אני הוא זה שהביא את אקויטל מ-250 מיליון שקל ל-8.5 מיליארד שקל. זה אני", אמר בדיון.
בהחלטתה מינואר הטילה השופטת אסתר נחליאלי-חייט צו עיקול זמני על נכסים הרשומים על שמו של מימון (10% בחברת פוליגון הבורסאית) ועל זכויותיו בשאר החברות הנפט, שבהן אין לו מניות. את הבקשה נגד צוף היא דחתה. עם זאת, קבעה השופטת שיש למפרקים עילת תביעה נגד מימון וצוף בשל הראיות שהובאו בפניה, בניגוד לבקשתם של מימון וצוף לדחות את עצם תביעתם של המפרקים על הסף.
השופטת נחליאלי-חייט לא כל כך האמינה לך. היא דיברה על "קשיים לא פשוטים בגרסת צוף", וקבעה כי יש בה סתירות רבות ואי דיוקים שהיא התרשמה שהיו מכוונים.
"אני לא מבין למה היא מתייחסת בעדות שלי, כשהיא מדברת כך. הופתעתי מההחלטה שלה, כי הדיון בבית המשפט היה שונה לגמרי מהחלטתה. בדיון היא צעקה על מירון שהוא מביא גזרי עיתונים, כך שאני לא מבין את אי שביעות הרצון שלה ממני".
התהליך שבו עברה השליטה באקויטל מקווי אשראי למימון ולצוף, לפי גרסתם, היה מורכב. ביוני 1995 רכשה קווי אשראי 34% מאקויטל. חמישה חודשים לאחר מכן הצטרף צוף לעסקה, ורכש דרך חברת יונייטד קינגסווי שבשליטתו 15% מאקויטל, שהועברו מקווי אשראי. לא חלפו שלושה חודשים, וקווי אשראי כבר מכרה את מרבית חלקה באקויטל למשפחת לבנת.
אבל משפחת לבנת לא נשארה שותפה בחברה לזמן רב. בינואר 1997 מכרה גם היא את מרבית אחזקתה לצוף וחלק נוסף נמכר בחזרה לקווי אשראי. אלא שבמחצית השנייה של 1997 קרסה קווי אשראי, ולא עמדה בהחזר ההלוואות שנטלה כדי לרכוש ממשפחת לבנת את אחזקות האנרגיה שלה. צוף נותר עם מרבית אחזקות האנרגיה, בעוד שמשפחת לבנת נותרה עם מיעוטן. חלק מההלוואות שקווי אשראי לא עמדה בהחזר שלהן ניטלו מיונייטד קינגסווי של צוף.
לטענת המפרקים, המטרה היתה ליצור מראש סיטואציה שבה קווי אשראי לא תעמוד בהלוואותיה - ואז ייפלו זכויותיה בשותפות לידיכם ולידי משפחת לבנת. גם רן טוען כך.
"זו קונספירציה מעולה להיום, בדיעבד. ב-1997 יובל היה ילד פלא - מסוקר בעיתונות, טס במחלקות ראשונות, עם הג'ל בשיער ועם נהג. צריך להבין שבין משפחת לבנת לקווי אשראי, היה הסכם במב"י (הסכם שלפיו כל צד בשותפות רשאי לרכוש את חלקו של הצד השני - בהתאם לזה שיציע את המחיר הגבוה יותר, ש"ש וח"ע). יובל ידע שבבמב"י כזה הוא מפסיד מול משפחת לבנת שהיא משפחה אמידה. הרי אי אפשר להשוות את האיתנות הפיננסית של שני הצדדים. כדי לא לאבד את התהילה, יובל הלך למהלך הזה בעיניים פקוחות. הוא חשב שיהיה בסדר, שאגבה אותו.
"האמירה שהם תיכננו שקווי אשראי תיפול היא קשקוש. כשנכנסים לפרטים, מגלים תמונה אחרת. פספורט (החברה הבת של אקויטל) היתה עם הון עצמי של 103 מיליון שקל בסוף 1996, והעסקה שיקפה לה שווי יפה של 190 מיליון שקל. אחרי זה, השווי שלה המשיך לרדת. למה יובל הכניס שותף לאחזקה שלו באקויטל? כי לא היה להם כסף לשלם את החובות".
הטענה היא שאתה ומימון ניהלתם בפועל את קווי אשראי בחודשיה האחרונים, בין אמצע 1996 לתחילת 1997, באמצעות זכות חתימה בחברה שהצלחתם לקבל. מדוע קיבלתם זכות חתימה על הצ'קים של קווי אשראי?
"בשלב מסוים יובל רצה שאכנס לקווי אשראי כבעל מניות. הוא ידע שהחברה בצרות ורצה שאעזור לו לנהל אותה. הוא נתן לי זכות חתימה כדי שאכיר את החברה. זה לא מקרה מיוחד. גם בנצבא קיבלתי זכות חתימה לפני הסגירה, כדי לראות לאן נושבת הרוח. ואז, אחרי תקופה של שלושה חודשים, אמרתי - 'לא תודה'".
בתקופה זו, לפי טענת המפרקים, כל הסכמי החברה נחתמו על ידיך ועל ידי מימון. בעצם, ניהלתם את קווי אשראי יחד עם רן?
"ברור שהכל עבר דרכי. אבל זו לא קבלת החלטות, רק הצ'קים עברו כדי שאחתום עליהם. איזה בדיקת נאותות יכולה להיות יותר טובה מזה? לא אכנס לחברה בסדר גודל כזה בלי שאראה כל דבר שנעשה. בחודשים שבהם הייתי שם, ראיתי שיש ליובל חוסר שליטה בחברה. הייתי במשרדים שלהם, ראיתי את כל האנשים שמסתובבים ומקבלים משכורות עתק. אמרתי ליובל - אתה לא יכול לעמוד בזה".
הטענה העיקרית נגדכם היא שמכרתם את חברות הנפט בקווי אשראי לעצמכם וללבנת, משום שבעת ההעברה הסופית הייתם בעלי זכות חתימה, ורק בדיעבד שיניתם את הפרוטוקול כך שייראה כאילו זכות החתימה פגה ב-21 בינואר.
"זה לא נכון. הרבה לפני ינואר הפסקנו להיות מורשי חתימה, שום מסמך לא נחתם בדיעבד. לדעתי היינו מורשי חתימה לא יותר מארבעה חודשים. לא הייתי בעל זכות חתימה עד ה-21 בינואר 1997. גם למפרקים אין מסמכים כאלו".
המחלוקת לגבי אורך התקופה שבה היו צוף ומימון מורשי חתימה בחברה שממנה הם רכשו את האחזקות בתאגיד האנרגיה שלהם - מהותית. עסקת י.ח.ק, שבה עברה השליטה בקווי אשראי לקבוצת מימון-צוף וללבנת, נחתמה ב-22 בינואר 1997. בעניין זה יש למפרק שתי טענות מהותיות: ראשית, העסקה עצמה "בושלה", בימים שצוף ומימון היו בעלי זכות חתימה. המפרק הגיש לבית המשפט את טיוטת ההסכם שנשלחה, כפי שכתוב במסמך, על ידי צוף לעו"ד נועם שרון, ששימש אז יועצה המשפטי של קווי אשראי. המסמך הזה נשלח ב-16 בדצמבר 1996, בזמן שצוף היה בעל זכות חתימה בחברה, ובצדו הערות שלטענת המפרק מבטאות את האינטרסים של קבוצת חיים צוף. שנית, המפרק הגיש לבית המשפט צ'קים שנחתמו על ידי צוף אחרי ה-21 בינואר, כדי להוכיח ששינוי זכות החתימה נעשה בדיעבד. כך לדוגמה, צוף חתם על צ'ק ב-21 בינואר וב-27 בינואר.
מה אתה אומר על טענות אלה?
"יכול להיות שטיוטת ההסכם נשלחה בשמי, אבל אני לא חושב שמישהו מטעמי כתב עליה הערות בכתב יד. זה פקס שיצא ממשרד שישבו בו יובל ואחרים, ואני התבקשתי לשלוח את זה לנועם שרון. אני לא מזכירה, אבל יכול להיות שעברתי על זה והעברתי למישהו, כדי לקדם את העניינים. בכל מקרה, לא הייתי נושא משרה ולא בעל עניין, וזו לא היתה עסקת בעלי העניין. לגבי זכות החתימה - יכול להיות שטעיתי בכמה חודשים. אני זוכר שהפסקתי לחתום עת צ'קים הרבה לפני ינואר 1997. רוב הצ'קים לא היו חתומים על ידי. אני רואה את הצ'קים האלה שאתם מציגים, ולא יודע אם הם אותנטיים בכלל, לא יודע אם זה נכון. אני זוכר שלא חתמתי".
לפני כמה שבועות הציע בית המשפט המחוזי בתל אביב את אורי גורן, נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, שישמש כבורר בין הצדדים. אם ייקח את התפקיד, צפויה לו משימה קשה ביותר.
פרשת קווי אשראי והבעלות על חלק משמעותי ממאגרי הגז של ישראל נותרת בלתי פתורה. לדברי צוף, לפני כשנתיים הציע עו"ד פיני רובין בשמו 50 אלף דולר למפרקים, כסכום של פשרה. מירון סירב והגדיר את ההצעה כ"מעליבה". לאור העובדה שכיום מדובר בתביעה שנאמדת ב-800 מיליון שקל, קשה לראות את הצדדים מגיעים לפשרה. הפרשה, שעשויה לחרוץ את זהותו של בעל השליטה באחד ממאגרי הגז הגדולים בישראל, רחוקה מסיום.
תגובת מפרקי קווי אשראי
"לצוף ולמימון היתה זכות וטו על כל החלטה"
תיאור העובדות כפי שנטען על ידי חיים צוף נסתר על ידי מערך המסמכים שבידי המפרקים, והעובדות וחלק מהמסמכים מצויים בתיק בית המשפט. על פי מסמכי קווי אשראי, במשך תקופה מסוימת היתה לצוף ולמימון זכות וטו על כל החלטה. שום פעולה בקווי אשראי לא יכולה היתה להתבצע בלי הסכמתם של מימון וצוף. כמו כן, למפרקים לא ידוע על שום גורם אחר שהיה לו אינטרס לזייף את חתימתו של צוף על הצ'קים. אם צוף חושב שחתימתו זויפה, יתכבד ויבהיר מי לדעתו זייף את חתימתו.
"הבקשות למתן הוראות בתיק זה הוגשו על ידי המפרקים ב-2003 וכתב התביעה הוגש ב-2004. העיכוב בבירור התביעה נבע בעיקר מכך שהנתבעים התנגדו לבקשה להסדר אגרה שהגישו המפרקים והתנגדותם נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה. בנוסף לכך, חלק מהנתבעים (כולל מימון, יואל ונפטא) העלו טענת התיישנות שבית המשפט המחוזי קיבל. המפרקים נאלצו לערער על כך לבית המשפט העליון וזה קיבל את טענת המפרקים, ביטל את ההחלטה והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי. מאז העיכוב נגרם בעיקרו בגלל הדיון בבקשתו של צוף לבטל את פסק הדין נגדו, וכן בבקשת החברה שלו ושל מימון (יונייטד קינגסווי) שלא יינתן פסק דין נגדה, ובבקשת חברו ושותפו, גיל הוד, לבטל את פסק הדין שניתן נגדו.
"למרבה הצער, חלק גדול מהמסמכים של קווי אשראי נשרפו בהצתה מכוונת בזמן שהיו מאוחסנים במגרש ששייך לחברה שהמפרקים טוענים שקשורה למימון ולצוף. אם צוף חושב שכל כך קל לגבות את החובות, מפליא שהוא לא עשה כן בזמן שעזר, לטענתו, ליובל רן לנהל את החברה. מסיבות אתיות, איננו מוסרים מידע לגבי הצעות הפשרה שהועברו על ידי צוף ו/או מימון, או מי מטעמם.
"בנוגע לפרשת מסירת המסמכים: צוף לא מכחיש כיום שאביו קיבל את המסמכים ביום שבו שהה בישראל. אביו העיד כי השליך את המסמכים בחדר המדרגות ולאחר מכן במקום להגיש כתב הגנה, אירגן חיים צוף לאביו עורך דין שיחזיר את המסמכים למפרקים וידרוש מהם שלא 'יטרידו' אותו במשלוח כתבי בית דין. בית המשפט הוא שיקבע מה ההשלכות של המסירה הזו ושל מסירות נוספות שנעשו, לטענת המפרקים, למר צוף". 

המפרק גנב פסק דין"

אחד מספיחי פרשת קווי אשראי קשור לסכסוך בין עו"ד יצחק מירון, אחד ממפרקי החברה לבין חיים צוף, על עניין שנראה לכאורה טכני - האם חיים צוף קיבל או לא קיבל את כתב התביעה בפרשת קווי אשראי? מירון טוען שמסר את כתב התביעה לצוף באמצעות חוקרים פרטיים ב-2007 אחרי כמה ניסיונות לאתרו בישראל ובחו"ל, שלא הועילו. באחד המקרים אף הגיע עו"ד אלעד אלעזר, אז מתמחה של מירון, אל משרדיו של צוף בפתח תקוה, אך שם נאמר לו על ידי המזכירה שצוף בישיבה. לאחר מכן היא אמרה לאלעזר שהוא בחו"ל, ושעליו לשוב על עקבותיו. מאוחר יותר גילה מירון, באמצעות רישומי ביקורת הגבולות שהשיג בצו בית משפט, שבאותו הזמן שהה צוף בישראל.
לטענת המפרקים, במאי 2007, לאחר ארבעה ימי תצפיות על בית הוריו של צוף בפתח תקוה, כתובתו של צוף לפי רשם החברות בישראל, מסרו חוקרים את כתב התביעה לאביו של צוף, אבל זה השליך את כתב התביעה בחדר המדרגות. צוף לא הגיש כתב הגנה ובעקבות כך קיבלו המפרקים פסק דין במעמד צד אחד, אך זה בוטל מאוחר יותר בעקבות ערעור שהגיש צוף שטען כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה.
צוף זועם על מירון משום שהתצהיר שהגיש לבית המשפט היה של חוקר פרטי שלא מסר בעצמו את כתב התביעה לאביו, אלא חיכה באוטו לחוקר פרטי אחר שנשלח מטעמו. "בעדות בבית המשפט אמר העד מטעם המפרקים שיש פער בין התצהיר למציאות. כלומר, יש כאן פסק דין תלוי ועומד שניתן על בסיס שקר", מסביר זהר לנדא, פרקליטו של צוף.
"זו שערורייה, מירון פשוט גנב כאן פסק דין. אני אהיה מאוד מאוכזב אם בפסק הדין השופט לא יערב את המשטרה בסיפור זה", אומר צוף. התביעה עדיין לא נסגרה, מכיוון שהמפרקים עירערו על ההחלטה לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.