מאת: דרור טבת - מזכיר חברה וראש לשכת הנהלה, כיל דשנים.

כיל אינה נלחמת באף אחד. כיל מנסה לשמור על קיום תעשייה מפוארת המפרנסת כ- 30,000 משפחות בנגב, תעשייה מצליחה שמתחרה בחברות המובילות בעולם. כיל אינה מאיימת, היא מעולם לא איימה ולא רואה צורך לעשות זאת מהסיבה הפשוטה והברורה שכבר מעל 60 שנים הנגב הוא ביתה והיא גאה בכך. ישראל היא הבית שלנו, אנחנו מיצרים כ- 20% מהתוצר של הנגב ואנחנו תורמים 12 מיליארד שקל למאזן התשלומים באמצעות הייצוא של מוצרינו.
אנו מצרים מאוד על כך שמר פורטוגלי בוחר להכפיש את פעילותה של החברה שתרומתה למדינה, לתעסוקה בנגב, למאזן התשלומים, ולגאווה של התעשייה במדינת ישראל היא רבה. אנו  מצרים על כך שהוא בוחר להתעלם מהזמנות שלנו לסייר במפעלים, ואנו מצרים על כך שהוא יוצא נגדנו ללא כל סיבה אמיתית תוך התעלמות מעובדות.
אני בוחר לענות למר פורטוגלי כי מין הראוי שבפני הקורא יהיו העובדות הנכונות והמידע הרחב, בבואו לגבש את עמדתו.
תעשיית הפוספט עומדת בפני הכרעה: עתודות הפוספט הכלכליות המתאימות להפקה של חומצה שיש לרותם אמפרט נגב עומדות להיגמר בתוך 8-10 שנים. מר פורטוגלי טוען שיש בידי החברה עתודות לעשרות שנים מבלי להבחין בין סוגי הפוספט השונים. אני מניח כי מר פורטוגלי יודע שתעשייה כגון תעשיית הפוספט צריכה להיערך שנים רבות מראש. כך למשל שדה בריר נמצא בדיונים של וועדות התכנון השונות כבר כמעט שני עשורים וטרם התקבלה החלטה בנושא. רותם אמפרט נגב מבקשת לכרות בשדה בריר על סמך יידע ומחקרים (שגורמים רבים מעדיפים להתעלם מהם) ועל בסיס עובדים בריאים שעובדים במכרות מעל 60 שנה. כפי שרותם אמפרט מעולם לא סיכנה את בריאות עובדיה, כך היא לא תסכן את בריאות תושבי ערד והאזור.
מעבר לכך- המשרד להגנת הסביבה הוא שקבע מרחק מינימאלי של קילומטר אחד בין מכרה לבין אזורי יישוב. לפיכך לא ברור לנו מדוע מתנגדים לכריה שרחוקה לפחות 4 קילומטר ממקום יישוב ואף לכרייה ניסיונית במרחק של 8 ק"מ מערד, כפי שהציע הדרג המקצועי במשרד הבריאות. יודגש שבמרחק 500 מטר מבתי התושבים בערד פועלת מחצבת חול ברישוי ובהיתרים מסודרים של כל מוסדות השלטון.
על-פי בדיקות של משרד האנרגיה והמים בשנת 2008 ושוב ב 2013, המשרד להגנת הסביבה בשנת 2010, וצוות מומחים בתכנית מתאר ארצית 14ג בשנים 2011-2012, נמצא כי אין חלופות לשדה בריר.
לפי פרוטוקול ועדת הכנסת מ-2011, בהשתתפות השר להגנת הסביבה דאז, גלעד ארדן על חלופות לשדה בריר, נאמר כי אין חלופות לשדה:
http://www.sdebarir.co.il/2011/03/ardan/#more-204
בנוסף, בסיור במכרות ובאזורים אחרים בנגב שקיימה שרת הבריאות הגברת יעל גרמן לפני כשבועיים, גם היא הפנימה כי חלופת הר נשפה שעלתה לכותרות לאחרונה, איננה חלופה כלל וכלל.
השבוע פורסם דוח של משרד האנרגיה והמים ובו המלצות הוועדה הבין משרדית לבחינת משק הפוספטים. כדאי לציין כמה דברים חשובים שנכתבו בו: "הוועדה רואה חשיבות רבה באישור מהיר של התוכנית לכריית פוספט בשדה זוהר דרום כפי שהומלץ בוועדת העורכים של תמ"א 14ג'". "הוועדה ממליצה לקיים פיילוט לכרייה בחלקו הדרום מערבי לצורך ניטור השפעת הכרייה על הסביבה ולאחר מכן תכנון כרייה מפורט של כלל השדה". עוד נכתב בדוח הוועדה כי על פי תמ"א 14ג' עתודות הפוספט בשטחי הזיכיון של רותם אמפרט נגב עומדות על כ- 40-50 מיליון טון פוספט דל אורגני והן צפויות להסתיים בהדרגה, בשדות השונים, החל מאמצע העשור הנוכחי. עוד מצוין בדוח כי העתודות הזמינות של פוספט דל אורגני מספיקות ל- 10 שנים בלבד.
אם לא תתקבל החלטה על כרייה ניסיונית במהלך 2013, החברה תאלץ לבצע סגירה הדרגתית של פעילותה בישראל. מכאן, ההחלטה על אי כרייה בשדה בריר תוביל בתוך כמה שנים לסופה של תעשיית הפוספט בישראל, ותגרום בכך לאובדן פרנסתן של כ–9,000 משפחות בנגב.
לגבי פעילות האשלג, מר פורטוגלי צודק בדבר אחד: ללא פעילות מפעלי ים המלח והבריכות התעשייתיות, ייבש האגן הדרומי ולפיכך לא תתאפשר פעילות בתי המלון והתיירות. ומכאן, נדייק ונסביר, כי מר  פורטוגלי טועה ומטעה בעובדות ובמידע שהוא כותב: מפעלי ים המלח אחראים ל9% בלבד מירידת המפלס באגן הצפוני. הסיבה העיקרית לירידת המפלס היא המוביל הארצי ושאר מפעלי המים האיזוריים בירדן וסוריה שבגינם מים שבעבר היו מגיעים לים המלח, נלקחים ע"י ישראל ומדינות האזור ואינם ממלאים את ים המלח. צודק מר פורטוגלי בכך שהתמלוגים שמשלמת החברה עבור כריית האשלג עומדים על ממוצע של 8% מהמחזור. אולם בכך לא מסתכמים תקבולי המדינה מפעילותה של כיל: תקבולי המדינה של כיל מסתכמים בכמיליארד שקלים בשנה שהם - 41% מרווחיה של כיל לפני מס מפעילות כיל בארץ, ואלו יעלו יותר בשנים הקרובות ויסתכמו בכ- 56%. תקבולי המדינה מורכבים מתמלוגים וממיסים שיעלו בשנים הקרובות ל- 26.5% לאור החרגתה של כיל בלבד מהחוק לעידוד השקעות הון וממס על דיבידנד. לפיכך, ההשוואה לחברות הגז גם היא אינה נכונה. נזכיר גם שכ- 70% מבעלי המניות בכיל הוא הציבור הרחב שנהנה מפעילותה באמצעות קרנות הפנסיה וקופות הגמל ומחלוקת דיבידנד נדיבה בכל רבעון.
נחזור ונחדד את דבריו של סמנכ"ל בכיר בכיל בכנס שנערך בלונדון לפני שבוע, אליהם מתייחס מר פורטוגלי. כיל, אכן מגדילה את פעילות האשלג שלה בחו"ל. לכיל יש מכרות אשלג באנגליה ובספרד ובהם, בניגוד למדינת ישראל, פעילותה מתקבלת בברכה, והממשלות מעודדות אותה.
לגבי ההחלטה להקים את הוועדה לבחינת תקבולי המדינה ממשאבי הטבע, כיל ברכה על החלטה זו ואמרה כי תשתף פעולה עם הוועדה ותספק לה את כל המידע הרלוונטי כפי שנהגה בעבר. אנו מאמינים כי לאור תקבולי המדינה הגבוהים מפעילותה של כיל, שאף יגדלו משמעותית כפי שפורט לעיל, אין צורך ואין מקום להעלות את התקבולים הללו שוב בעתיד. לגבי ההסכם שנחתם לפני שנה בלבד בין המדינה לכיל לגבי הכפלת התמלוגים ומימון פרויקט הענק הלאומי להצלת בתי המלון בים המלח, כיל שמחה להיווכח כי הסכם זה קיבל ביטוי משמעותי בהודעה על הקמת הועדה ואנו מצפים כי הסכם זה יקוים.
אני חוזר ומזמין את מר פורטוגלי לביקור במפעלי כיל בנגב, לראות את התעשייה הציונית, שמחזקת את הנגב, את עובדיה הגאים לעבוד בה ובעיקר כדי לראות בעיניים, לשמוע את העובדות ופעם הבאה לדייק.

קישור למאמר של אמנון פורטוגלי